אשליה.

חיוך מאושר,ניצוץ שבעיינים,היידים הנעימות והשפתיים החמות.
כל אלו הן רק אשליות?
אני רק רוצה לדעת את האמת.
הלב שלי פועם במהירות שאני רואה אותך.
הכל היה פעם פשוט יותר,יפה יותר.
וביעקר תמים.
למה הכל חייב להיגמר בסוף?.
תסביר לי למה הכל היה שקר אחד גדול בסוף.
אני רק רוצה להבין למה.
לפעמים אני חושבת למה לעזעזל למה מתחלה אם ידעתה שהכל יתפוצץ בסוף עשיתה את זה?.
תאמין לי, כלום לא נשמר לעד.
בסוף הכל נחשף.
מי שרוקד על שתיי חתונות בסוף נשאר רווק.
תמיד חשבתי שפתגמים לא נכונים ובמיוחד שלך.
ועכשיו אני מגלה שהם נכונים.
החיים הם לפעמים כה נדושים.
אבל עכשיו שאני יודעת הכל, הדברים מסתדרים.
אני ניגשת למראה ובוחנת את המראה שלי.
את העיינים השחורות,השיער השחורות והעור הלבן.
נשארתי אותו דבר. למורות הכל.
תאמין לי שזה היה קשה,אבל אני נשארת חזקה למורות הכל.
אתה מתקרב אליי מאחורה ומקרב את פנייך אליי.
אך השפתיים שלי עם צלקות עקב חום גופך.
בבקשה אל תגיד לי שאתה אוהב אותי. שוב.
כי הפעם אני יודעת שזה לא אמיתי.
"תלך.בבקשה ממך-רק תלך." אני מבקשת בבכי שקט."תבין. לעולם אני לא אגיד לך שוב שאני אוהבת אותך.מפני שאני שונאת אותך."
אתה משפיל מבטך.
"לפעמים את צודקת יותר מכולם.אין מה לעשות" אתה משיך בשקט."ואני יוצא האידיוט."
"רק לפעמים אני צודקת? מה עם כל הריבים הטיפשיים שלנו?" אני אומרת בשקט. "הכל נגמר. פשוט תבין את זה כבר."
לפעמים רק הגורל מבין באמת מי צודק ותומך בבן האדם הלא נכון.
"בסדר. איך שאת רק רוצה." אתה משיב והולך.
כיאלו זה מעולם לא קרה.
אבל מבחנתי כל זה רק בסך הכל היסטוריה.