אשליה

אני יכולה להביט בך שעות, להקשיב לך, לדבר איתך, אתה הבן אדם הכי אמיתי שפגשתי, הכי ישיר, הכי אני. אני רוצה לשבת איתך ושתמשיך לחבק אותי, לדבר איתי, אני רוצה שהעולם יעצור, שהזמן ייפסק, אני רוצה להיות פה איתך לעולם ובחיים לא לעזוב.
אבל זה לא יכול לקרות, אנחנו, אני רק ילדה נאיבית, חולמנית, שממשיכה לרצות דברים שהיא לא יכולה לקבל, אבל אתה לא אומר מילה, אתה שותק, ומחייך, חיוך תמים, יפה, חיוך שגורם לי לחשוב שאולי זה אפשרי, להיות רק אני ואתה בלי שום דבר אחר, אבל זה חיוך עצוב, חיוך מרחם, חיוך שמבין מי אני, עוד ילדה נאיבית, ילדה מאוהבת, אבל אתה אוהב אותי, אתה רוצה אותי, למרות שאני קצת שונה, אתה אומר מיוחדת אבל אני חושבת מוזרה.
אני מסתכלת עמוק בעינייך ונבלעת לתוכם כאילו זה חור שחור ששואב אותי יותר עמוק בכל שנייה שעוברת, אני רוצה להישאר שם, על הספסל, להישאר בזרועותיך, להמשיך להיות מלאת תקווה, להיות בבועה, בחלום, שבסופו של דבר אני ואתה יכול לקרות, אני רוצה שהזמן יעצור לשנייה אחת בלבד, כדי שאוכל להרוויח איתך רק עוד שנייה אחת, לגנוב עוד נשיקה, עוד חיבוק, עוד תקווה.
הרחוב עדיין שומם, רוב האנשים ישנים, עדיין חושך בחוץ, אבל אז השעון מצלצל, אני מסתכלת עלייך במבט מתחנן, מקווה שתגיד לי שאפשר להישאר אבל אתה רק קם והולך, בלי שלום, בלי חיבוק, הכל אשליה, אני רק ילדה נאיבית, שחולמת לקבל אותך.