אפור

הוא עמד שם בקרן זווית הרחוב מוקף בכל תצוגת חנות הפרחים הסמוכה: פרחי לוע הארי זעירים, באדניות זעירות, שיחי ורדים קוצניים ומטופחים, כלניות כמעט בכל צבע אפשרי ועוד שלל עציצים ירקרקים,
והוא עמד שם בתוך כל היופי הזה יפה יותר מהכל.
מבטו האפור תר את הרחוב הסואן ואני התכווצתי, ונירעדתי במיקומי כשהוא חלף על פני בלי להבחין. נשימת הקלה נפלטה משפתיי. חזרתי להביט בו בזהירות יתר הפעם, הוא עדיין לא התייאש מחיפושיו ועניו המעושנות המשיכו לנוע במעגלים איטיים.
רציתי אז לצעוק לעברו ולהתקדם אבל בידיוק אז קרן שמש דקיקה נדחקה לה בין ענני הגשם העבותים והאירה את צללית גופו.
הוא עמד שם חציו מואר ומנצנץ וחציו כהה וכמעט בילתי ניראה, מראהו היה כמעט לא אנושי. עיניו האפורות זהרו תחת קרן השמש באור כסוף ויפהיפה. התמקדתי בהם -שני יהלומים גדולים ועמוקים שכל העולם שכן בתוכם אך עם זאת צפייה עמוקה הביטה מבעדם אל הרחוב,
הסתובבתי.
והנה אני מתרחקת בפסיעות רועדות אך מהירות, עולם שלם נשאר מאחורי וזוג יהלומים כסופים שציפה טבועה בהם עדיין סוקרים את הרחוב.
פחדנית.
פחדנית פחדנית . פחדנית וטיפשה שכמותי.