אני לא מתחרטת

אני לא מתחרטת

הכאב קיים,

הוא מוחשי בכל פעם שאני רואה זוג שמחזיק ידיים,
או כשאני רואה שני אנשים מתנשקים בציבור, לא דופקים חשבון, ואני נזכרת שעד לפני פחות מחודש זה היה אנחנו…

יותר מוחשי מהכאב היא תחושת הריקנות.
היא דופקת על דלתי בכל פעם שאני מבינה שכולם מסביבי כבר "מסודרים" ורק אני לבד.. עדיין מתרפקת על זיכרונות מתוך רסיסים של קשר שסופו היה ידוע מראש.

אבל אני לא מתחרטת

הפעם זו לא רק אני שוויתרה
החלטת "להקל" עליי בסיבוב הזה
כעת לא תוכל להאשים אותי יותר, שאני פשוט קמתי והלכתי

עצוב להודות, אבל זו אני שהרגישה יותר, זו שרצתה יותר, ואילו עבורך אני סתם הייתי מישהי כדי שתוכל להעביר איתה את הזמן.

היום אני יודעת:
אתה לא טוב בשבילי בשום צורה
אתה הורס כל דבר שאתה נוגע בו
ומגיע לי מישהו הרבה יותר טוב, שייתן לי הרבה יותר ממה שאתה יכול להציע לי
וגם אם הוא לא נראה באופק, אז עדיף לי להיות לבד מאשר לנסות להציל ספינה טובעת.

לפעמים אני תוהה איך יש לך את היכולת להיות כה דומם במשך כל כך הרבה זמן.
כשמדובר בך, לא פעם ולא פעמיים שמתי את האגו שלי בצד, נכנעת לרגש הממכר הזה שאיכשהו הצלחת לעורר בי.

אז איך אתה שותק?

ואולי אני צריכה להגיד תודה
עדיף שלא תעשה את זה יותר קשה ממה שזה
שתיתן לי ללכת, ולא תנסה לעצור אותי
אין טעם להיאחז במשהו שידוע שלא יחזיק…

אז אני מרימה את הראש ומנגבת דמעה

כי אני לא מתחרטת

אז בבקשה תצא לי מהמחשבות…