אני לא מאמינה שזה קורה לי- חלק 1

אז הינה אני, מספרת לכם את מה שהפריד בייני לבין החבה הכי
טובה שלי, שחשבנו ששום דבר לא יפריד בינינו לעולם, חשבנו
שאנחנו בלתי נפרדות. אבל כמו שכבר הבנתם מהשורה הראשונה
, היה משהו שהיה מספיק בשביל להפריד בינינו.
זה התחיל בתחילת הקיץ, שרק התחיל החופש וחשבנו שאנחנו הולכות לבלות את כל החופש אחת עם השנייה. הלכנו לים עם עוד כמה חברים לחגוג את היום הראשון של החופש.
"או מיי גוד!" צעקתי כשמישהו שאז עוד לא הכרתי נתקע בי ושפך עלי את כל המיץ שלו, הסתכלתי על החולצה הלבנה החדשה שלי וראיתי שהיא כבר לא כל כך לבנה, אמא הולכת להרוג אותי ורציתי לתקוע את הראש בחול. הרמתי את הראש וכבר לא הייתי כל כך מבואסת כשראיתי מי נתקע בי, 6 קוביות, ספרתי.
"אני לא מאמין, אני כל כך מצטער" הוא היה מובך, הייתי יכולה לראות את זה בעיניו שבצבע תורכיז, כמעט כמו הים. "אפשר לקנות לך מיץ חדש?" שאלתי.
ראיתי שכל החברים שלי לא שמו לב בכלל שזה קרה והמשיכו ללכת, איבדתי אותם.
הוא אמר שזה הכל באשמתו ושאם כבר הוא צריך לקנות לי חולצה חדשה. זה יהיה נחמד מצידו. התיישבנו על שמיכה שהיתה על החוף ודיברנו עד שהיה כבר חשוך.