אני לא יכולה להרשות לעצמי

אני לא יודעת איך זה קרה,
אבל לפתע, הבנתי שאני מאוהבת בך.
הבנתי למה בכול פעם שאתה התקרבת, נשמתי נעצרה
והתחלתי לגמגם בטירוף.
הבנתי למה אני לא יכולה להעיף אליך מבט בלי להסמיק.
והעובדה שרוב הזמן החזתר לי מבט, לא ממש עזרה.
ומה אני עושה עם המידע הזה?
אני לא עושה כלום.
אני שומרת על פרופיל נמוך.
אני ניסיתי שלא להסתכל עליך, אפילו לא מבט חטוף.
ואם תפסתי אותך בוחן אותי, לא חייכתי אליך,
כפי שעשיתי בעבר, אלא פשוט הרכנתי ראש
והמשכתי בדרכי.
וזה עבד.
טוב, לפחות עד שאתה תפסת אותי יום אחד אחרי בית הספר.
אתה קלטת שאני מסתכלת עליך ונתתה בי מבט שלא הצלחתי לפענח.
ולפני שקלטתי מה קורה, הייתה לידי ומשכת אותי אל מאחורי בגדר.
"למה את עושה לי את זה?" שאלת, אבל הייתה כול-כך קרוב,
שהדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו היה שפתיך.
"סליחה, אתה יכול להסביר את עצמך?"
אני שואלת לא ממש בטוחה מה אני אמורה לענות.
"למה את עושה לי את זה?"אתה חוזר על השאלה.
"למה רגע אחד, את חמודה ומחייכת אליי, וברגע הבא
את פשוט מתעלמת ממני?"אתה שואל, ומתקדם אליי,
אני לוקחת צעד לאחור, ומהר מאוד קולטת כי אין לי עוד צעד,
כי אני כבר צמודה לגדר.
"בגלל שאני לא יכולה להרשות לעצמי" אני פולטת לפני שאני קולטת מה אני אומרת.
"ומה בדיוק את לא יכולה להרשות לעצמך?" אתה שואל, ומתכופף קלות לכיווני.
"אני לא יכולה להרשות לעצמי ליפול באשליה המתוקה שאתה מייצג"
אני אומרת, ולפני שאני מספיקה לקלל את עצמי על תשובתי,
אתה צחקת קלות.
"למה הייתה לי הרגשה שתגידי משהו בסגנון?" שאלת,
ולפני שעניתי, אתה התכופפת ונישקת אותי.