אני יכול להסביר

"אני מתגעגע" הוא שלח לי בהודעה,
ואני חייכתי לעצמי.
"מתי את חוזרת?" הוא שאל וגרם לי
לשמוח שהוא שלי.
"אני לא בטוחה, השלג יכול לגרום לדחייה של הטיסה"
אמרתי והוספתי סמיילי עצוב.
"אבל כרגע, אתה יכול לספר לי כמה אתה מתגעגע"
הייתי מוכנה לתת הכול בשביל לראות את פניו כרגע.
"זה ייקח הרבה זמן, לא נראה לי שיהיו לי מספיק הודעות"
הוא שלח בחזרה וגרם לחיוך לעלות על שפתיי.
"אז אולי במקום זה תפתח את הדלת?" שלחתי
וקיוויתי לראות את פניו המחויכות בפתוח,
אך לא כך היה.
"חשבתי שאת חוזרת רק בעוד הרבה זמן"
קולו הגיע מאחורי הדלת הסגורה למחצה,
אשר רק ראשו הציץ ממנו.
"כן, אבל התגעגעתי" אמרתי בחיוך, אך הוא לא היה אמיתי,
משהו לא היה בסדר, אבל אני לא בטוחה מה.
"כן, טוב, אני פשוט לא ישנתי כול הלילה ואני ממש סחוט כרגע"
הוא אמר ופיהק, ידעתי שזו האמת, אך לא כולה.
"מותק, איפה אתה?" נשמע צעקה מתוך הבית ומאחוריו הופיע
נערה שהדבר היחיד שלבשה היית אחת מחולצותיו.
והנה התשובה שלי, זאת המחשבה היחידה שעברה בראשי.
לא כעס לא הפתעה, כבר מההתחלה ידעתי שהוא טוב מידי,
ושבסופו של דבר הוא יבין את זה.
"היה ממש נחמד להכיר אותך" אמרתי לו בחיוך והתחלתי ללכת.
"אני יכול להסביר" הוא צעק אחריי, מקווה שאני אתחרט.
אך אני לא, ידעתי שזה יסתיים כך, הרי נמר לעולם לא יהפוך את חברבורותיו,
גם לא למען האדם שיקר לו.
"אני לא מעוניינת לשמוע" אמרתי וקולי קר.
"אבל אני יכול להסביר" שמעתי את לחישתו.
"אין מה להסביר, נפרדנו, זה הכול"