“אני אוהב אותך”- “פאנפיק” אחר לסיפור שלי (חלק 1) בבקשה תכנסו אני צריכה תגובות!

"פגישה, זאת אומרת, כמו דייט?"
"אמ, כן. כמו דייט."

התרגשות לא הייתה מילה מספיק חזקה בשביל לתאר את אוסף התחושות המפחידות שניר הרגיש באותו רגע. הוא לא הצליח לשמור על גוף שקט. בכל פעם שהפסיק את הרעידות של רגלו, השנייה התחילה לזוז. הרכבת עצרה בתחנה לבסוף. כל האנשים קמו ורק הוא עדיין ישב וחשב על דברים אחרים, ורק לאחר כמה שניות, כששם לב שהרכבת הייתה כמעט ריקה מאדם, הוא מיהר לצאת מהדלת אל התחנה הגדולה. המרחב הענק של תחנת הרכבת נתן לו הרגשת חרדה שבאה והציפה אותו במהרה. הוא החל ללכת ברחבי התחנה מבלי לדעת לאן הוא הולך, רק לא לעמוד במקום כמו אידיוט.
"אתה נראה חיוור יותר ממה שערפד נראה בדרך כלל." הוא שמע אותו הולך לצידו.
"מרקוס." ניר ענה לו בבהלה וחיבק אותו בהקלה. הוא התרחק ממנו כשהבין שיכול להיות שהגזים קצת בתגובה שלו. "אני מצטער."
"אתה לא צריך." מרקוס חייך אליו. "שנלך?"
ניר הנהן בשמחה, ושניהם הלכו לכיוון האחוזה של מרקוס.