"אני אוהב אותך"- "פאנפיק" אחר לסיפור שלי (חלק 8 ואחרון! :O) +הודעה ברציתי להוסיף

במגרש המשחקים הריק מירה התנדנדה על נדנדת השרשראות במהירות מתגברת. היא אהבה את ההרגשה העולה בגופה ואת ליטופי הרוח הקלה בשיערה. ניר ישב על קצה מגלשת הפלסטיק והסתכל עליה זזה ומתנודדת באוויר.
"הוא באמת אמר את זה?" היא שאלה כלא מאמינה.
"כן." ענה ניר בתסכול.
"טוב, אז זה הפסד שלו." אמרה.
"אני באמת חיבבתי אותו." הוא מלמל לעצמו.
"אז למה לא הסכמת כשהוא ביקש סליחה? אמרת שהוא הבין שהוא טעה."
"זה לא משנה אם הוא הבין שהוא טעה. אני לא יכול לסלוח למישהו שפגע בי רק בגלל שהוא אמר שהוא מבין."
"הבנתי." השיבה מירה והמשיכה להתנדנד. היא הרימה את ראשה והסתכלה סביב, ופתאום עצרה את מבטה בנקודה אחת מסוימת.
"תגיד, ניר," היא המשיכה לדבר. "יש לו שיער חום כהה כזה, חלק, והוא לבש גלימה כמו של מאל?"
ניר הסב במהירות את מבטו לכיוון שאליו מירה הסתכלה. היא בינתיים עצרה את תזוזת הנדנדה עם רגליה. הוא קם ממקומו במגלשה בזמן שמרקוס התקדם לעברו במהירות, תוך כדי שהוא ממשיך להתנשף בכבדות.
"מה אתה עושה כאן?" ניר שאל בבלבול. "אתה רצת עד לכאן?"
"כן." הוא ענה. "רציתי לנסות שוב להסדיר את העניינים. לא משנה לי מה יצא מזה בסופו של דבר, אני רק לא רוצה שתכעס עלי."
ניר הסיט את מבטו אל עבר מירה. היא הבינה את המסר שלו. "אני אלך, כן, כמובן." היא אמרה והלכה.
"אני לא יודע מה להגיד." ניר השיב באדישות כלפיו.
"אז תן לי להגיד משהו- אני פחדן. אבא שלי חינך אותי לשנוא "נוצרים", ואני פחדתי שהוא ישתגע כשיגלה שאתה כזה. הוא בקושי הצליח לקבל את העובדה שיצאתי מהארון, לא רציתי לעבור שוב את הסיפור הזה."
"אז זה לא קשור לחשיבה שלך עלי?" ניר שאל והתאפק שלא לחייך בטיפשות.
"זה קשור, אבל לא ממני. כנראה שהעדפתי שזה מה שכולם יחשבו במקום שידעו את האמת." הוא הסביר.
ניר תפס אותו ונישק אותו על שפתיו בשמחה. "אין לך מושג כמה ייחלתי לרגע הזה, ועד כמה לא האמנתי שזה יקרה." הוא אמר.
מרקוס חייך אליו בתקווה שזה יעזור באיזושהי דרך.
"אני יכול להוסיף עוד משהו?" ניר שאל. מרקוס הנהן בשמחה. מיד הוא הרגיש בעיטה חזקה בברך שלו שגרמה לו להתקפל וליפול על החול. "מצטער, אבל זה הגיע לך." ניר אמר, ולאחר מכן התכופף אליו ונשק לו על הלחי. "בדייט הבא שלנו אל תערב את המשפחה שלך."
"מסכים." מרקוס ענה כשהוא משפשף את רגלו הכואבת, אך בכל זאת היה חיוך על פניו.
רחוק משם מירה הציצה עליהם. היא חייכה לעצמה בשמחה. "לפעמים אני מתחרטת שנפרדנו." היא אמרה לעצמה וגיחכה בדרך חזרה לביתה.