"אני אוהב אותך"- "פאנפיק" אחר לסיפור שלי (חלק 2) אשמח מאוד לתגובות!

ההתחלה זה בעצם מקטע שמחקתי מחלק 1 כי שכתבתי אותו כדי שאצליח להמשיך XP
אז אם מישהו קרא וזה נראה לו כאילו הוא כבר קרה את זה- זה בגלל זה.

"מה עושים בדייט?" שאל ניר כשהוא משחק בעיפרון אקראי שנח על השולחן, בזמן שמרקוס מחפש דבר מה באחד הארונות שבחדר האורחים.
"אני לא בטוח, לא הייתי בדייט כבר מאה שנה לפחות." אמר מרקוס.
"אבל אמרת שהיה לך חבר לפני חמש שנים." תהה ניר.
"לא ממש יצאנו לדייטים. בכל זאת, אתה יודע איך זה נגמר." השיב מרקוס והתיישב לידו על יד השולחן.
"כן." ענה ניר, לא נלהב במיוחד שהנושא הזה עלה בשיחה. "אז מה אתה מציע?"
למרקוס נפל האסימון לפתע. "בוא נעלה לגג." הוא הציע.
"לגג?" ניר חזר אליו בשאלה, מבולבל.
"בוא."
שניהם עלו במדרגות אל עבר עליית הגג הגדולה של האחוזה, שממנה היה אפשר לצאת אל עבר הגג השטוח שהשקיף אל כל העיר גראונד-סיטי.
"וואו!" ניר היה מופתע מהנוף המרהיב של העיר בשעת בין הערביים שחלחלה אליה בהדרגה. "אף פעם לא חשבתי שעיר יכולה להיראות יפה כל כך."
"אחוזת קיין היא המקום הכי גבוה בעיר, רק מהמקום הזה באמת אפשר לראות את היופי שלה." אמר מרקוס בזמן שהוא מתקדם אל קצה הבניין ומתיישב כשרגליו נעות באוויר ונשענות על קיר הלבנים של המבנה. "שב." הוא אמר אליו.
ניר היסס לשנייה. אבל רק לשנייה. הוא התקדם והתיישב לידו. ניר התבונן על האורות של העיר שגדלו ובהקו ככל שהשמיים החשיכו ועלה הערב. לפתע הרגיש את אצבעותיו של מרקוס נוגעות בקצה ידו. הוא לא היה יכול לראות את פניו שלו, אך הוא בטוח הסמיק באותו רגע. הוא הסתכל עליו וראה שהוא מחזיר לו מבט עם חיוך ביישני על פניו.
ניר שוב היסס לרגע, ולא היה בטוח מה עליו לעשות, מה הוא רוצה לעשות. הוא חייך אליו בחזרה והחזיק בידו. הוא שם לב איך פניהם מתקרבים זה לשל זה בהדרגתיות.
הוא נישק אותו על שפתיו. זו הייתה נשיקה קטנה, רכה וראשונית כזאת, שלקחה לא יותר משתי שניות.
ניר קם מיד והתרחק ממרקוס. הוא הלך להתחבא מאחורי אחד העמודים שניצבו על הגג, היכן שמרקוס לא יוכל לראותו.