"אני אוהב אותך" (הומואים)- "פאנפיק" אחר לסיפור שלי (חלק 4)

אולי התוספת של הכותבת תגרום ליותר קוראים להסתכל? לא יודעת 0-0

מרקוס קם מהמיטה שלו לגלות שכבר הגיע יום חדש.
הוא ירד אל כיוון חדר האוכל, אך לא הגיע לשם, מכיוון שעל הספה שבסלון ראה את קלרה, אחותו, ואת ניר מדברים אחת עם השני וצוחקים.
"מה אתה עושה כאן?" הוא לא שם לב לטון הדיבור המופתע והמאוכזב שיצא לו.
"מרקוס!" קלרה הסתובבה אליו בכעס בגלל מה שאמר.
"התכוונתי, זאת אומרת, חשבתי שהלכת." הוא ניסה לתקן את עצמו.
"אני הזמנתי אותו להישאר לישון כאן. " קלרה שוב ענתה לו.
"את מתכוונת לענות במקומו כל פעם?" הוא שאל בתוקפנות.
"תפסיק להיות אידיוט." קלרה לא הייתה מרוצה בכלל מצורת הדיבור שלו כלפיה. "לך לחדר האוכל כבר."
מרקוס לא ענה לה. הוא רק פנה אל עבר חדר האוכל כפי שאמרה לו במהירות, מבלי אפילו לטרוח ליצור עוד קשר עין עם שניהם.
ניר נאנח. "אני לא מבין מה קרה. זאת אומרת, אתמול הלך דווקא בסדר, נראה שהצלחנו להתקרב. אבל עכשיו, נראה שהוא פתאום שונא אותי." אמר. הוא היה נראה מדוכדך מאוד ממה שסיפר לה באותו רגע.
"זה לא ממש מתאים לו." ענתה קלרה בבלבול. "קרה משהו מיוחד אתמול?"
"לא נראה לי-" עיניו נפערו לרווחה כשהבין שיכול להיות שעלה על קצה חוט. "יכול להיות, אבל, זה לא נשמע לי כל כך- "
"מה?" קלרה הייתה מוכנה להקשיב לכל תיאוריה, מופרכת עד כמה שתהיה.
"לאח שלך יש בעיה עם "נוצרים"?" הוא שאל בחשש. הבעת פניה שלה כבר הייתה תשובה מספקת. "יש לו." הוא אמר בתסכול.
"זה לא משהו שקשור אלייך, אני בטוחה," היא אחזה בידו בשביל לומר לו שהיא לצידו. "זה פשוט אבא שלנו."
"אם זאת מסורת-"
"זה חינוך. חינוך שלא הסכמתי לקבל." הסבירה. "וגם למרקוס לא באמת אכפת מזה, אבל כנראה עדיין יש בו חלק שלא מוכן לקבל "נוצרים", ובטח שלא "נוצר" כבן זוג."
ניר קם מהספה מיד, ואחז במעיל שלו בידו השמאלית. "אם זה המצב אין לי מה לעשות כאן." הוא אמר. "אני הולך לקחת את הדברים שלי ואז אלך חזרה לתחנת הרכבת לרוזנסול. את יכולה לומר לו שאם לא קשה לו מדי, הוא מוזמן להגיע לשם ולהתנצל לפחות. זה הדבר היחיד שאני מבקש לפני שאני הולך."
"אתה בטוח?" היא שאלה בעצב.
"די בטוח, כן." ענה והתרחק ממנה.