"אני אוהבת אותך"- "פאנפיק" לסיפור שלי (חלק 9)
הלכתי ביחד עם מירה ברחוב, ולפתע ראינו את איילין יושבת בתחנת אוטובוס ברגליים חבוקות כשראשה טחוב בין רגליה.
"איילין? את בסדר?" באתי לקראתה.
"לך מכאן." השיבה בקול מעומעם ותוקפני. הסתכלתי על מירה במבט מודאג. לא היה קשה להבין מה הייתה הסיבה למצב שלה.
"אפשר לשאול מה קרה?" מירה שאלה במבט חושש.
איילין הרימה את ראשה אליה. שובלי הדמעות על לחיה בהקו באור השמש הדועך בצל התחנה. היא הסתכלה עליה במבט שונא ממש. היא קמה וניגבה את הדמעות שמתחת לעיניה.
"אני לא רוצה לראות אותך יותר." אמרה.
"אבל-"
"שמעת אותי! אני לא רוצה לראות אותך יותר. לא רוצה שום קשר איתך." קולה החל לרעוד. "תעזבי אותי בשקט!" איילין ברחה מהם במורד הרחוב עד שנעלמה בין שאר האנשים ברחוב.
"לא הייתי צריכה לעשות את זה." מירה מלמלה בחרטה.
תגובות (2)
אהבתי מאוד! את יכולה לכתוב בתחילת הפרק מאיזו נקודת מבט זו? זה יעזור
זה תמיד מנקודת מבט אחת, של המספר שמספר בגוף ראשון ושהוא גם מספר יודע כל שמספר בגוף שלישי את הסיפור בקטעים שהוא לא משתתף בהם. אני לא יודעת אם עשו את זה פעם, אבל פשוט היו הרבה קטעים טובים שרציתי לכתוב, אבל כבר כתבתי את הסיפור בגוף ראשון, אז החלטתי שאחרי הספר הראשון שיהיה רק בגוף ראשון, ואחר כך יהיה גם בגוף ראשון וגם בשלישי. זה יכול להיות טיפה מסובך, אבל מצד שני לא יותר מסובך משיטת הכתיבה של ריק ריירדן בסדרת הספרים שלו על המיתולוגיה המצרית.