"אני אוהבת אותך"- "פאנפיק" לסיפור שלי (חלק 3)

"בואו נעשה הסכם." התחילה. "מחר, כל אחת הולכת לבן שהיא מחבבת ואומרת לו שהיא אוהבת אותו."
"לך קל להגיד." התלוננה אנה.
"פשוט תסמכו עלי."

הגיע בוקר חדש. יום שבת.
מירה ישבה על הספסל בפארק העירוני וחיכתה. אני הגעתי למקום שבו קבעה איתי. הייתי מאוד סקרן ומבולבל מהפגישה הזאת. לא הבנתי למה רצתה להיפגש דווקא כאן.
" מה היה לך כל כך חשוב שהיית חייבת להגיד לי פנים מול פנים?" התיישבתי לידה על הספסל.
"רציתי להגיד לך משהו חשוב מאוד, טנא." היא אמרה בחיוך. הסתכלתי עליה בפליאה.
"אני צריך לדאוג?" שאלתי.
"אתה לא." היא גיחכה. "אני אוהבת אותך."
חיוך מסומק החל להופיע על פניי. "ואני אוהב אותך." השבתי, ונישקתי אותה על שפתיה.
"עכשיו תקשיב לי." היא אמרה. "אני די עשיתי הסכם עם הבנות בקשר למשהו."
"וזה קשור למה שאמרת לי לפני שניה?" תהיתי.
"אני עוזרת לאנה ואיילין. אחרת ההזדמנות שלהן יכולה להתפספס." היא הסבירה.
"רגע, איילין מחבבת מישהו? מישהו שאנחנו מכירים?" שאלתי.
"היא לא אמרה אם אנחנו מכירים אותו. אבל אני לא יודעת אם יש בנים שהיא מכירה שאני לא."
"אני לא יודע אם זה רעיון כל כך טוב." אמרתי.
"למה לא?" היא הופתעה.
"הרבה יכול לקרות בגלל משפט כזה." הסברתי.
"תפסיק להיות מדכא." הציעה.
"רק טוב יצא מזה." שיניתי את דעתי בשבילה.
"תודה." היא חייכה.