"אני אוהבת אותך"- "פאנפיק" לסיפור שלי (חלק 2)

" החוקים הם כאלה- כל פעם שמגיע התור של מישהי, היא חייבת לענות על השאלה ששואלים אותה. אבל, וזה הכי חשוב, לא שואלים שאלות מביכות או פוגעות, או קשות מדי." מירה הסבירה את המשחק. "אז מי מתחילה?"
"אני יכולה. אני לי מה להסתיר." אמרה אנה בחיוך.
"אז שיהיה בהצלחה." מירה דחפה את הפנס אל תוך ידיה, והיא כמעט הפילה אותו, אך תפסה אותו ברגע האחרון ונשמה נשימה מהירה. "אז תהיתי כבר הרבה זמן…" היא התחילה.
"מה?" אנה התחילה לחשוש.
"התנשקתם כבר?"
"מה?" אנה התחילה להסמיק. "אמרת בלי שאלות מביכות."
"זה לא שאלה מביכה, אנה. כולם יודעים שאת מחבבת אותו." השיבה מיה.
"כולם חוץ ממנו." אנה נאנחה. "אני לא חושבת ש-שיי הוא מהטיפוס שחושב על רומנטיקה."
"הוא לא." אמרה מירה. "אבל לכי תדעי, אולי תוכלי לשנות את זה." היא קרצה אליה.
"אני חושבת שאת אופטימית יותר מדי." אנה חייכה חיוך מאולץ. מירה הרימה כתפיים.
כולן הסתכלו על איילין. "עכשיו תורך." אמרה מירה. "את מוכנה?"
איילין הסתכלה על כולן בחשש. ליבה הלם בחוזקה. "אנחנו ממשיכות עם כל עניין האהבה הזה?" היא שאלה.
"זה תלוי מי תשאל." ענתה אנה. "יש לך בעיה עם זה?"
היא הסתכלה על חברותיה. "לא. ממש לא." חייכה.
"יופי, כי עכשיו אני אשאל אותך שאלה." אמרה אנה. "את מחבבת מישהו? והכוונה למחבבת-מחבבת."
איילין לא ענתה במהירות. למען האמת לא היה נראה שהיא מתכוונת לענות. הבנות התחילו להבין.
"כן." ענתה בשקט ושברה את השתיקה הרועמת. היא חשה הקלה וחייכה לעצמה.
"אנחנו מכירות אותו? מי זה?" שאלה מירה בסקרנות.
"אני לא חייבת לענות לך, מירה." איילין צחקקה בהקלה. "אמרת רק שאלה אחת, זוכרת?"
"אני יכולה לשאול אותך משהו? וזה יישאר בנינו." שאלה מיה את איילין.
"מה?" היא שאלה.
"ניסית לדבר איתו?"
"אני…" היססה. "לא ממש."
"תנסי." הציעה מיה.
"את יודעת מה את אומרת, נכון?" השיבה איילין. "זה קשה מדי. וגם די מסובך."
"נוכל לעזור לך." הוסיפה מירה.
"איך בדיוק?" שאלה איילין בספק.
"נוכל לעזור לך, ולאנה." היא שידרגה את ההצעה שלה.
"מה את מתכננת?" אנה שאלה בחשד.
"בואו נעשה הסכם." התחילה. "מחר, כל אחת הולכת לבן שהיא מחבבת ואומרת לו שהיא אוהבת אותו."
"לך קל להגיד." התלוננה אנה.
"פשוט תסמכו עלי."