"אני אוהבת אותך"- "פאנפיק" לסיפור שלי (חלק 11- חלק אחרון!)

"אני מצטערת שצעקתי עלייך." אמרה איילין כשנפגשה שוב עם מירה, ושאר הבנות.
"זה בסדר," סלחה לה מירה. "העיקר שהכל הסתדר בסוף, לא?"
איילין הנהנה בחיוך.
"אבל אני זאת שצריכה להתנצל. יכול להיות שקצת הגזמתי." אמרה מירה ועליה הבעת חרטה.
"אני גם סולחת לך." השיבה איילין.
"אנה," מירה פנתה אליה. "לך הלך כמו שרצית?"
"לא בדיוק." ענתה. "הוא נישק אותי קודם." היא מעט הסמיקה.
עיניה של מירה נפתחו לרווחה באושר. "זה כל כך חמוד."
כולן צחקו בגללה.
לפתע נשמע צלצול פעמון הדלת. מירה קמה וניגשה אל הדלת. "מעניין מי זה יכול להיות." היא הסתכלה מבעד עינית הדלת. "אני מאמינה שזה בשבילך, איילין." היא חייכה.
איילין קמה ופתחה את הדלת. מולה עמד מאל וחייך אליה.
"הנה." הוא נתן לה פרח קטן וצהוב.
"למה זה?" היא שאלה בשמחה.
"חשבתי, בגלל שאנחנו חברים והכל, אולי תרצי ללכת לסרט?" הוא שאל.
"עכשיו?" שאלה בחזרה.
"כן."
היא הסתובבה אל עבר הבנות. הן כולן סימנו לה ללכת. "בטח, למה לא." ענתה וסגרה את הדלת אחריה. מאל הושיט את ידו אליה. היא תפסה בה, והם החלו ללכת ביחד בידיים שלובות לכיוון אולם הקולנוע של העיר.