אם לא עכשיו אז מתי?

אני מעבירה לה את הסיגריה ובוהה בה בזמן שהיא לוקחת אותה ושמה אותה בין שפתיה היפות.
היא נראית כמו מלאך. איך השגתי מישהי כמוה? אין לי מושג. היא יכולה להיות עם כל מי שהיא רוצה אבל היא בחרה בי.
אני מתקרבת עליה עוד יותר. היא מעבירה את מבטה מהנוף לעברי. מהגג הזה, בחושך, חיפה נראית כל כך….אחרת. אני מקרבת את פני לעבר פניה. היא מציצה לעבר שפתיי ואני לא מסיטה את מבטי מעיניה ולאט לאט ובעדינות שברירית שכזאת בזמן שהסיגריה בידה שפתינו נפגשות.
הנשיקה הפכה במהירות מעדינה ושברירית למלאת תשוקה ורצון. אני מעבירה את ידי לכל אורך גופה וכורכת אותם מסביב צווארה והיא עושה אותו דבר עד שהיא מגיעה לאחורי מותני.
הכל מטשטש סביבי ואני מרגישה כאילו אנחנו שתי האנשים היחידים בעולם. אני לא רוצה אי פעם להינתק ממנה. מהמגע שלה.
אנחנו מתנתקות זו מזו. היא מביטה בי ואני בה. היא כל כך יפה שזה כואב. אנחנו מחזיקות ידיים ובוהות זו בעיניים של זו ובאותו הרגע אני נשבעת לעצמי שלא משנה מה, אני אהיה לצידה.
אנחנו ממשיכות להיות במצב הזה עד שאנחנו הולכות ביחד לקצה הגג.
דמעה יורדת מעינה הימנית. "אנחנו לא חייבות לעשות את זה" אני אומרת.
היא בוהה בי לרגע "כן….אולי יום אחר",
"כן אולי"