אליזבת

גופי זז למשמע המוזיקה הקלאסית הבוקעת מהתקליט הגדול.
"את כל כך מוכשרת אליזבת." אתה אומר ואוחז במותניי. זז בקצב גופי המשותק למגעך. אתה מצמיד את גופי לגופך החסון ואני מרשה לעצמי להניח את ראשי על כתפייך הרחבות. נשימותייך החמות נופלות על עורפי ואני מבינה שקירבת את ראשך אל צווארי בניסיון לשאוף ממני את ריחו המתוק של הבושם הזול.
הערב ירד על פניי השמיים, ומגדל אייפל המציץ מחלונינו מתחיל לשלוח את אורותיו. המוזיקה הנעימה עדייך לא פסקה וגופותינו עדיין צמודים ושלווים.
"אני אוהבת אותך." אני לוחשת לפתע באוזנייך. המשפט הכל כך זר אשר נפלט מבין שפתיי הפתיע אותי יותר מאשר אותך.
אתה מתרחק מגופי וכף ידך הגדולה מרימה את סנטרי ובצורה מסויימת מכריחה אותי להביט בעינייך הכחולות כים. "אליזבת?" אתה שואל ואני מבינה, הפתעתי אותך יותר מאשר הפתעתי את עצמי.
"אני מצטערת." מילמולי נשמעו כה חסרי ביטחון. "לא התכוונתי." אני מוסיפה וראשי מושפל אל נעלי העור החומות שלך.
אתה מצחקק בלחש חירשי שפגע בי במעט. "גם אני." אתה אומר לבסוף ואני מרימה את מבטי מבולבלת ומופתעת כאחד. "גם אני אוהב אותך אליזבת." אתה מחייך את חיוך הצדדי החושף את גומת החן הימנית שלך.
ליבי רועד, ופרפרים מתעופפים בליבי. "מאוד." אני מוסיפה בלחק ועוטפת את גופך לחיבוק חם. "אני אוהבת אותך מאוד." אני לוחשת וממשיכה, "גם כשתתגבר, ופנייך וגופך יישתנו עם הזמן אוהב אותך, ואף יותר מעכשיו." אני אומרת ומתכוונת בכנות רבה לכל מילה זרה וכבדה שיוצאת משפתיי.
וידייך עוטפות את מותניי, שוב גורמות לגופי להצטמרר למגע החם שלך. ואתה מרחיק את גופי מגופך ומביט בי מבט קר.
"גם אתה. לא כך?" אני שואלת ונשמעת מושפלת וחסרת אונים.
אתה נושם בחוזקה ומזיז את ראשך באיטיות, "אתה תאהב אותי גם כשאהיה מבוגרת, קשישה. אתה תאהב אותי גם כשגופי לא יזוז בקלילות לקצב המנגינה, גם כשקימורי גופי יעלמו. אתה תאהב אותי, נכון?" אני שואלת אותך ואתה מביט בי במבט מצטער.
גרוני נחנק, את אלפי מבטייך אני כבר מכירה בעל פה.
"אבל אתה אוהב אותי, אוהב באמת, נכון?" אני שואלת ואתה רק מילה אחת מבין שפתייך הבשרניות מוציא באנחה של יאוש, "אליזבת."