אכזבה בשבילי.

הוא הלך לידי כששערו החום נע לצידי.
אתם חושבים שאנחנו חברים, ידידים או בכלל זוג אוהבים. זה לא נכון.
היינו שלושה: אני שרון ויובל אך הרגשתי שהייתי איתו לבד אם יובל…
הוא אמר לנו לחברות הטובות ביותר " מה אתן חושבות שהמורה אמרה לי?"
אני הסמקתי ו… לא הייתה לי תשובה אבל הוא המשיך " יש לי חברה שם… נופר."
הוא סיים והתקשתי להסתיר את האכזבה שהייתה בי, כל כך רציתי להיות ידידה שלו או חברה!
אך כל זה היה לשב " וואו!" ניסיתי להסתיר את אכזבתי הקשה" היא מתאימה לך!".
הוא חייך והמשיך " המורה אמרה שג'יי התלונן שהרבצתי לו בגלל שהוא סיפר לכל הכיתה שלו על זה…" הסמקתי והתבוננתי בשרון, שידעה על אהבתי, כשהיא מדברת עלי בענייה: בססה לך מסכנונת שלי :(
כן, גם אם סמיילי.
הוא נראה רגיל, יובל, כיאלו שזה לא סוד גדול.
בגלל זה נרגעתי ורק חייכתי מנסה לא לאראות את האכזבה שבאה מבפנים.
אני שהייתי אמורה ללכת אם שרון ויובל ( היינו שכנים ) אך רציתי לבקות בגלל זה אמרתי בחיוך שבור " אני חייבת ללכת…" ורצתי לפרק שבו פירקתי הכל את האכזבה את העצב ואת הכעס.
אולי זו בכלל לא הייתה אהבה? שאלתי את עצמי והכרחתי את עצמי ללכת הביתה כשאני חושבת על העתיד לא על העבר השבור שלי.