אין לזה שום משמעות

"תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאין לזה שום משמעות." הוא אומר והיא שולחת אליו מבט דרך המראה, בזמן שהיא מנסה לסדר את השיער שלה.
היא נראית מעט מגוחכת כאשר חושבים על זה, נכון שערה כבר כמעט מסודר, אך היא עומדת שם כאשר כל שיש על גופה הם זוג נעלי עקב וחולצה מכופתרת אשר אפילו לא מכופתרת עד הסוף.
היא מסתובבת לעברו בזמן שהיא מנסה לסגור כמה שיותר כפתורים לפני שהיא תשכח ומביטה אל תוך עיניו אשר מזכירות לה עיני כלבלב, כל-כך מלאות תקווה ואושר בלתי נגמר, נראה שעצם העובדה שהם באותו חדר יחד גורמת לו שמחה בלתי ניתנת לתיאור.
"אין לזה שום משמעות." היא אומרת בזמן שהיא מביטה בעיניו, וחיוך על שפתיה, המבט בעיניה היה רחוק מלהיות אוהב, הוא היה שובב, בדרך בה אחת הייתה מסתכלת על בחור איתו היא רוצה לבלות את הלילה אבל לא את שארית חייה.
"את מכירה את הזוגות הזקנים ההם שהיו יחד ארבעים או חמישים שנה?" הוא שואל לפתע, ובזה מאבד את תשומת ליבה, זאת אומרת, היא הייתה בעד לפלרטט ולצחוק אבל היא לא ראתה אף אחד מהשניים בדבריו אז היא החליטה לחפש את החצאית שלה במקום הזה.
"כן, אז?" היא שואלת בזמן שהיא מרימה את החולצה שלו, כרומזת שהיא תחזיר לו אותה אם הוא יזרוק לעברה את החצאית אשר נמצאת על גב הכיסא לידו.
"את יודעת מי מהם תמיד אומר שהוא ידע מהרגע הראשון שהם ישארו יחד לנצח?" הוא שואל, וזורק לעברה את החצאית שלה.
"מי?" היא שואלת ומגלגלת את עיניה, לא שהוא שם לב לזה, אם לומר את האמת היא כנראה אפילו לא הייתה צריכה לענות משום שהוא כנראה היה ממשיך לדבר גם בלי עידודה.
"הבחור הוא תמיד זה שיודע," הוא אומר ומתקרה אליה, והיא מוצאת את עצמה כאשר גבה צמוד לגבו."ומותק, אני יודע שאנחנו נישאר ביחד לנצח." הוא לוחש אל תוך אוזנה, והיא נותת לעצמה לשקוע בחיבוקו לרגע, נותת לעצמה להאמין רק לשנייה שאולי יש להם סיכוי, אך בסופו של דבר היא התרחקה ממנו, פשוט בגלל שהיא הייתה שונה ממנו, היא לא הייתה רומנטיקנית כמוהו, היו לה שתי רגליים בעולם האמיתי והיא ידעה שאין להם סיכוי.
היא הסתובבה לעברו ולקחה נשימה עמוקה לפני שהיא הביטה בו, היא הייתה צריכה עוד רגע אך בסופו של דבר גם החיוך השובב מצא את דרכו חזרה אל שפתיה.
"נתראה בחוץ."היא אומרת, שפתיה כל-כך קרובות אל שפתיו שהוא רק צריך לדבר והן יגעו, אך הוא לא מספיק לעשות זאת משום שהיא מסתובבת ויוצאת מהחדר לפני שהייתה לו הזדמנות.