אין בכך שום הגיון

אני מדברת אתך פה על מצב היפותטי. אני מספרת על ערב המתקיים רק בדמיון.
ערב שבו מרצדים הכוכבים בשמיים,
ערב שבו מחייכות השפתיים.

ומה יקרה באותו הערב בדיוק?
הוא שאל בחיוך מסורקן.

באותו הערב מבטנו יפגשו.

וזהו? ככה סתם?

הו, אינך מבין את העניין.
זה איננו מבט סתמי ובנאלי, זהו מבט ארוך עד אין קץ, מתמשך יותר מהנצח.
ועיננו יעבירו שיחות של שעות, שתיקות של ימים, אהבה של שנים.
וגופנו הנרגשים יהיו צמודים יחד,
ובעיניך אראה הכול מלבד פחד,
כי באותו מבט,
שורר שם סוג של קסם.

לחיו מתאדמות ועניו מתחמקות,
הוא עונה לי אחרי דקות ארוכות;
ומדוע, אם כך, ערב זה נשאר רק בדמיון?
מכיוון ש, אהובי, אין בכך שום הגיון.