אחים אחים…? חלק ראשון

הכל מתחיל ביום בו ההורים שלי החליטו לאמץ ילד.
אנחנו 5 אחים ואחיות 3 בנים 2 בנות גרים בבית גדול במושב יש לנו 2 כלבים חצר גדולה….
משפחה רגילה ואוהבת שהחליטה לעזור לילד בסיכון.
בהתחלה אני והאחים שלי לא ידענו על זה שההורים שלי רוצים לאמץ אח או אחות.
גילינו את זה בערב כלשהו בחופש הגדול ישבנו בסלון ואז היה שקט כזה שהשאיר אותנו במתח.
ההורים שיתפו אותנו ולא ידענו איך להגיב אבל לא היה עצב.
אחי הגדול (18) שרון לא התרגש יותר מידי.
האח התאום(18) ליאל ההפך ממנו, ממש שמח והתלהב.
אחותי השלישית (17) סיוון גם שמחה אבל לא ככ ידעה את זה היא הרגישה מן בילבול בהתחלה…
אני עומר (15)הרגשתי מוזר חשבתי שמישהו הולך לקחת לנו את המקום או את החיים אבל לא שיתפתי רציתי ליהיות אופטימית.
ואחי הקטן אלון(10)היה ממש שמח הוא לא כזה הבין הוא פשוט זרם הוא עוד ילד אין לא מחשבות רעות על דברים.
אנחנו במשך שבועיים מדברים על זה עם ההורים בנינו האחים ולאט לאט אנחנו מתחילים להתרגש לרצות כבר לראות את האח החדש שיהיה לנו.
כמעט סוף החופש הגיע ואז הוא הגיע אלינו ההורים שלי הלכו להביא אותו מהבית אומנה ושהוא הגיע פתאום כולם היו יותר ביישנים ליידו ועכשיו הם יותר מנומסים….
זה היה קצת מצחיק כי לא באמת ידענו איך להתנהג.
ההורים שלנו הושיבו את כולנו בסלון והציגו לנו אותו.
קוראים לו דניאל (16) ואנחנו משפחה עכשיו.
זה היה נורא נחמד.
אני ממש שמחתי שיש מישהו שכמעט בגילי ועכשיו יהיה לי יותר כיף כי זה או הגדולים ממני ואין להם כוח אלי או שהם קטנים ומציקים…
הבאתי לו יד והראתי לו את הבית שלנו ואת החדר שלו…
ישבנו קצת בחצר והכרתי לו את שוגי ודינו הכלבים שלנו ויצא לי גם קצת לדבר איתו ולהכיר אותו…
הלכתי לישון בהרגשה טובה של איזה כיף מישהו כמוני בבית.
אני במיטה שלי מסתכלת מחוץ לדלת שלי ורואה אותו לובש את החולצה לפני השינה ושמחתי שיש לי עוד אח.
שנה עברה אנחנו החברים הכי טובים באמת הוא ליאל ושרון הפכו לחברים טובים.
דניאל סיוון גם חברים טובים.
ואלון אוהב לצאת איתו ביחד לטיולים עם שוגי ודינו…
אני כבר בת 16 , שרון וליאל בצבא , סיוון ממש עוד רגע מתגייסת גם, דניאל לומד יותר כי יש לו בגרויות השנה ואני מתחילה תיכון זה אומר שאני ודניאל ביחד באותו בית ספר עכשיו…
ואלון ממשיך יסודי…
יום ראשון לבית ספר אני ממש מתרגשת ודניאל צוחק עליי כי הוא יודע שהתיקון זה קשה…
אנחנו הולכים ביחד לבית ספר מדברים קצת ושאנחנו מגיעים אנחנו נפרדים כל אחד לכיתה שלו.
חוזרים ביחד הבייתה ולפעמים נפגשים בהפסקות הוא מכיר לי את החברים שלו שאני קצת מכירה כי הם באים אלינו ואני מכירה לו חברות חדשות שלי שהכרתי והכל זורם וכיף.
חוזרים הביתה וממשיכים ככה כל יום.
יום אחד עלה לי רעיון בזמן שאנחנו משחקים בסוני שלו.
אמרתי לו עצור הכל ובוא למחסן עכשיו.
הוא לא הבין מה יש לי אבל הוא בא.
עומר: אוקי אז אנחנו צריכים דברים בישביל זולה בחורשה!!
דניאל: גאונה!, מאיפה הבאת את זה עכשיו?!
עומר: חחחח תודה תודה בוא נתחיל לבנות משהו.
נעלמנו ליום שלם וחזרנו ב10 הביתה.
ההורים שאלו מה עשינו ולמה אנחנו ממש מסריחים.
אז סיפרנו להם והם התלהבו איתנו אז הם קנו לנו פינת ישיבה ,אורות ופרגולה ויצרנו משהו נדיר.
השנה הזאת נגמרה לנו ממש מהר והתחלנו את החופש הגדול…
כל לילה היינו יושבים שם מביאים חברים, מרשמלו ומדורה היינו עושים יש חיים כבר הפכנו לחבורה אחת החברות שלי והחברים שלו.
אני ודניאל תמיד היינו נשארים בזולה גם אחרי שכולם הלכו.
יושבים ומדברים עד הבוקר…
אני תמיד אהבתי את דניאל אבל אני לא יודעת להגדיר את האהבה שלי כי אני ידעתי שהוא לא באמת אח שלי ואני גם מרגישה שיש לי חיבור שונה איתו לעומת החיבור שיש לי עם האחים האמיתיים שלי.
ואולי בגלל זה גם התחברנו ככה.
אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כי התחלתי להרגיש אחרת ואני הכנסתי את עצמי לתסביכים.
ואז החלטתי לדבר על זה עם אמא שלי.