אותי.

ימי שני,אותה שעה,אותו חדר,אותה מיטה.
לא משנה אם היה גשום או חום אימים זה תמיד היה אותו יום שני.
היית מסים לעבוד מוקדם וקופץ אליי ,היתה מחכה לך ארוחה חמה ובקבוק יין לבן חצי יבש כי זה מה שאתה אוהב.
אהבת את מה שבישלתי גם כשאני לא יודעת לבשל ידעת שזה שהכוונה שלי שווה כל דבר.
היינו עושים אהבה.לא סקס לא הזדיינו אלא אהבנו.
הרגשנו וליטפנו אחד את השני שכחנו מכולם ומהעולם.
היום הזה בשבוע שהיית אוהב אותי,למשך שלוש שעות.
השעה הייתה 7 וחצי בערב וכל הרגש והאהבה נתקע בצלצול טלפון.
צלצול טלפון של הבן שלך.
"אבא סיימתי את החוג,אתה בא לקחת אותי?!".היתי שומעת את הקול המתוק שלו מבעד לפלאפון.
"אני בא מתוק שלי אני בדרך."ניתק את הטלפון הסתכל עליי ונישק אותי.
בדיוק כשהוא מתלבש אני מסתכלת עליו וחושבת שנוח לו לאהוב אותי בימי שני.הבן שלו בחוג קארטה עד 7 וחצי והחוג חמש דקות נסיעה ממני.
אז נוח לו פעם בשבוע למשך שעתיים לאהוב אותי ורק אותי.
כשהוא ילך הוא יפסיק לאהוב אותי ויחזור לאהוב את אשתו היפה ו2 הילדים היפים שלו.
ואני אשב במטבח אסתכל על הבקבוק יין ועל הצלחת שבקושי סיימת.
אני אסתכל על כל זה ואחשוב שעוד שבוע בדיוק הוא יחזור לאהוב אותי.