אוהבת כמו אח?

היי רועי,
הרבה זמן לא דיברנו על הרגשות שלנו. תמיד התחמקנו מהשיחה הזאת, או לפחות בהרגשה שלי. יכול להיות שאותך פשוט השיחה הזאת לא עניינה. בכל מקרה, חשבתי שיהיה נכון לכתוב לך, גם אם לעולם לא תקרא.
לפני כשנה וחצי, בסביבות סוף מאי או תחילת יוני 2013, היית אצלי בבית. שכבנו על הרצפה כמו שני מטומטמים ושאלנו שאלות אחד את השני, כי אמרנו שאנחנו רוצים להכיר טוב יותר. אתה סיפרת שאתה בן אדם ישיר, כל מה שמפריע לך אתה ישר אומר, ושיש לך חוקי ברזל לגבי הבנות שאתה יוצא איתן. הן צריכות להיות חכמות, ושתאהב את המראה שלהן. אני אמרתי לך שזה שאני בת לא אומר שאני שונה, ושמבחינתי אנחנו צריכים להיות שווים בכל התחומים, גם כשזה מגיע לזוגיות. בסוף שאלתי אותך אם אתה אוהב מישהי. לקח לך הרבה זמן לענות ובסוף דקה ארוכה אמרת שכן. השאלה שלך היתה איך אני רואה את הקשר שלנו מתפתח. אמרתי לך שאני רואה שאנחנו הולכים להיות מאוד קרובים. וצדקתי, אתה באמת האדם הכי חשוב לי בעולם. שאלת אותי מאיזו בחינה. אמרתי שאתה הולך להיות כמו אח בשבילי. אז פה טעיתי. אתה הרבה יותר מזה. אחרי שעניתי על השאלה לקחו לך בדיוק שתי דקות להיות מחוץ לבית שלי עם עיניים אדומות, בלי להסגיר כלום כמובן, ובניסיון לשמור על הגבריות שלך. הזמן עבר והתחלתי לפתח רגשות, ובסוף כשסיפרתי לך הפכנו לזוג, זוג קצת מוזר שלא מתנשק. זו היתה הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיי. כמו שאני תמיד אומרת: אנחנו מתחרטים רק על הדברים שאנחנו לא עושים, לא על שום דבר שעשינו. החיים מלאים בבחירות ותמיד צריך להעז ולבחור לעשות, מאשר להשאר פסיבי, כי אחר כך אנחנו מתחרטים על זה. בכל מקרה, לא התנשקנו ואחרי חודשיים נפרדנו. לי באופן אישי היה נורא קשה, כי למרות שלא תפקדנו בתור זוג אני אהבתי אותך. אהבתי כמו שלא אהבתי אף אחד בחיי. הייתי מקריבה כל קשר שהיה לי בשביל הקשר שלי איתך. רצית להשאר ידידים, והסכמתי. זה נורא הקשה על ההתגברות עלייך, אבל בכל זאת לא הסכמתי לוותר על הקשר איתך, כי היית הכי חשוב לי בעולם, גם כשלא התנהגת בהתאם. הרגשות הלכו ודעכו אבל תמיד נשארה לך פינה קטנה בלב שלי. היה לי עוד מישהו מאז, לא יותר מידי רציני אבל זה גם משהו. איתו התנשקתי, מה שגרם לי ישר למחשבות של "מה היה קורה", לא שהן לא היו שם קודם אבל הם גברו מאוד באותה תקופה. מה שכן, הוא נורא עזר להתגברות עליך. ואכן, מסוף אפריל ועד תחילת אוקטובר לא יצא לי לחשוב עלינו אפילו פעם אחת. ונהנתי מכך שהיה לי ידיד טוב שהוא באמת רק ידיד. נהנתי מהקרבה אליך שלא צריכה אהבה של יותר מאח, כמו שרציתי בהתחלה, כשבאת אלי ושאלת איך אני רואה אותך.
אבל כל זה השתנה כשחזרת מהמשלחת. בסוף סוכות, קבענו כל החברים להפגש בביתי כדי לראות אותך ואת החברה שלי שנסעתם. אתה הגעת ראשון כמובן ואחרי כחצי שעה כולם החליטו לוותר על ההגעה. היה לי נורא כיף איתך לבד, מה שלא קרה מאז הפרידה. זה גרם לי לחשוב שמשהו קרה לך שם בגרמניה, וכל הרגשות חזרו בבום, והיתה לי תקווה שגם לך. היתה לי תקווה שהתגעגעת בגרמניה, שהגעת לתובנות, שאני לא יודעת מה קרה אבל הגעת למסקנה שאתה שוב אוהב אותי. וככה, במשך כחודש, אתה היית הדבר היחיד שהיה לי בראש. חברות שלי אמרו שאני משוגעת, שאני חייבת להמשיך הלאה, שאין לזה סיכוי, אבל אני האמנתי. האמנתי שאתה מרגיש כמוני, האמנתי שחברים שלך אומרים לך שזה חסר סיכוי ואתה בכל זאת המשכת לאהוב. כמוני.
אבל אתמול, אתמול ניפצת לי את האשליה. אתמול סיפרת לי שאתה אוהב מישהי. שאתה אוהב מישהי ואתה מפחד אפילו לדבר איתה. שהביטחון העצמי שלך נמוך מידי בשביל לגשת אליה. ואני, כמו ידידה טובה, עזרתי לך. אמרתי שאתה מדהים, אמרתי שמי שלא תאהב אותך טיפשה, ושזה שאני הפסדתי אותך לא אומר שהשאר צריכות. אמרתי לך להרים את הביטחון העצמי שלך מהרצפה ושתיגש אליה. למה אתה שואל? כי אני רוצה שיהיה לך טוב. כי אני רוצה שתהיה עם מי שאתה אוהב, אני רוצה שעוד בנות יכירו את הבן אדם המדהים הזה בשם רועי, גם אם זה אומר שאני אפסיד אותו. כי ככה זה כשאוהבים. אתה צריך לשחרר אם הצד השני לא רוצה בך גם.
בקיצור, טעיתי. אני לא אוהבת אותך בתור אח. אני בספק אם אי פעם אוהב אותך כמו אח, אבל אני רוצה להאמין שכן. אני באמת רוצה להאמין שעם הזמן זה יעבור. שהזמן ירפא הכל. אני אוהב אותך בכל צורה שתרצה, אני תמיד אשאר ידידה או חברה שלך, מה שתבחר. אתה חשוב לי מידי בשביל שאני אוותר עליך, למרות שאני צריכה.
אתה אחד האנשים הכי מיוחדים ומדהימים שהכרתי, ואני רוצה לאחל לך את כל הטוב שבעולם. אני רוצה לאחל לך שתמצא מישהי שתאהב אותך כמו שאני אוהבת, שתעריך אותך, ושלא תעשה את הטעויות שאני עשיתי, כי לא מגיע לך. מגיע לך את הכי טוב שיש, וכנראה אני לא חלק מזה. כנראה לא הגורל שלנו להיות ביחד, וכנראה שזה סתם עוד סיפור של אהבה ראשונה. האהבה הראשונה שלי, ושלך. ואהבה ראשונה לא שוכחים.
אז אני אבכה קצת, כולם בוכים. גם אתה בוכה. אני אבכה ואני אתגבר בסוף. כי עם הזמן הכל יעבור, אני מקווה.
אוהבת תמיד,
רותם.