אהוב שקרי

לך, אני כותבת.

שוב, זה כואב כשאני נזכרת בך, במילותייך, שחדרו לליבי כמו מישהו כיוון לעברי חץ ופגע ישירות בליבי. מילים כל כך כואבות. אני זוכרת שהכרחתי את עצמי לחייך כדי להראות לך שאנני נשברת, שאנוכי מסוגלת לשמוע כל מילה נבזית שיוצאת מפיך מבלי להזיל דמעה. כל כך התאמצתי לא להישבר, אך ללא הועיל, נשברתי. ולך לא כאב לראותי כך, שבורה. צחקת, הבטת לעברי במבט של שנאה והלכת, כל כך רציתי לאחוז אותך, שלא תלך, שתישאר. אך הלכת, הלכת ממני.
וזה כואב, להיזכר בך. מבט שלוו, חיוך כובש, עניי דבש, זוהרות. הכל חשבו אותך לטוב, טוב לב. גם אני, במיוחד אני אך כמה התאכזבתי כשגיליתי, את פרצופך האמיתי. כל כך רשע, נבזי. מדוע גרמת לי לאהוב אותך הלא קשה לשכוח אנשים שאוהבים, מדוע? אילו רצית, יכולת לומר שאני לא בשבילך, שלא אסתכל עלייך, שאלך. אך בכל זאת גרמת לי ליפול, ליפול ברשתך, מדוע?
כמו טיפשה, אני עוד חושבת, עלייך. על כל הזמן הזה שבילינו ביחד, על איך ששיחקת בי, כרצונך. כמו בובה על חוטים, משכת כשרצית לשמאל, וסובבת כשרצית לימין. לפעמיים שמת אותי באמצע, ולעגת בסתר, על אהבתי חסרת המשמעות אלייך, וכששמת לב שאנני מועילה עוד, שנמאס לך ממני, החלטת להיפטר ממני. וכאן, הגיעו המילים, המילים ששברו אותי, שגרמו לי להבין שאתה, רק שיחקת בי, לא באמת אהבת אותי, אפילו לא חיבבת במקצת. ואני לא אגיד שזה לא כאב, זה כאב. כל כך כאב כי אחרי הכול, הייתה האהבה הראשונה שלי. אבל תמיד ידעתי שהאהבה לא רק יפה וקסומה כמו באגדות, לפעמיים היא יכולה להיות כל כך אכזרית, שוברת לבבות, חוצה אותן לשניים, חצאים שלעולם לא ישובו לשלמותן, והאהבה הזאת, שלך, חצתה את ליבי, השאירה בו חלל ריק. גרמת לי לטבוע בדמעות של עצמי, לאבד את עצמי בעולם הזה, לנדוד ללא מטרה, ללא אהבה. אך שזה לא ידאיג אותך, כי אותך, אני מתכוונת לשכוח, עם כל הקושי בזה אני אצליח, אני אשכח אותך.
להתראות,
אהוב שקרי.

שלך,
מישהי שבאמת אהבה אותך,
אך לא עוד..
♥