אהובתי

אני שוכב במיטה.. במיטה הקטנה שלי שהפכה ככ גדולה וקרה בלעדייך.
כל בוקר לפני שהייתי מלביש על עצמי חיוך הייתי חושב עלייך ,נזכר בך .. בבוקר טוב שהיית עושה לי בכל בוקר.. איך קולך היה מלווה את יומי , ולמרות העבודה הקשה האנשים הקרים ועצבים המיותרים שהיו סביבי.. הייתי רגוע ושמח בכל שניה ושניה… רק בגללך..
אני יודע שדי מאוחר עכשיו או אולי אפילו לא…
אבל רציתי להגיד לך שאני כלכך אוהב אותך למרות שהייתי פחדן וככ פחדתי בגלל מה שעברתי בחיים, עם כל הבחורות שזרקו שניצלו שישפלו אותי… כל כך פחדתי להתאהב שוב .. כל כך פחדתי למות מאהבה אלייך.. כי ברגע הראשון שהכרתי אותך נדלקתי עלייך.. ככה רק ממבט.
אז היה לי הכי קל לברוח ולהגיד שזה לא אלך בנינו.
אבל מאז שאת לא פה…כלום לא אותו דבר.
בוא נגיד שהחיוך שהיה לי בחודש הככ קצר שהיינו ביחד, נעלם .. באותו רגע שאמרתי לך כמו טיפש שזה נגמר.
ואני בחיים לא אשכח את הרגע המר הזה שאמרתי לך שזה נגמר בקול ככ שקט שקיוותי שלא תשמעי.
היית כמו שניות בשקט ופתאום פרצת בבכי…
נשברתי…
אני שונא לשמוע אותך בוכה.. ועוד בגללי..
לא יכלתי לדבר.. הייתי חייב לשמור על קור רוח .. אבל ככ נשברתי בפנים!!!
"אתה מבין מה אתה עושה עכשיו, אתה כיאלו עוקר לי את הלב מהמקום"
אמרת
"הלב שלי כבר נעקר ממזמן.. "עניתי..
אהובתי…
אני אוהב אותך, אני רוצה להחזיר לשתינו את החיוך.. בתקווה שאני עדיין החיוך שלך.. לשחזר את האהבה שלנו.. שנחזור להיות כמו פעם.. שנהיה ביחד, שנהיה אחד!
הלוואי ואתפוס אומץ לכתוב לך שוב..
לכתוב לך כמה אהבה יש לי אלייך
ואת פשוט החיים שלי.
אהובתי..