אהבה? שנאה?

הילד הכי מקובל ככה גם הכי שנוא עליי.
הילד הכי יפה בשכבה וככה גם הכי מגעיל בעיניי.
הילד הכי חכם ובשבילי הכי מטומטם .
בכל יום אני באה לכיתה עם אותה התחושה ,תחושה של שנאה ואצל אחרים יש רק אהבה .
דולב הילד הכי מקובל בשכבה .
שכבת ט זה בכלל לא קל .
הוא אוהב להתאכזר ואוהב להציק איך בכלל אותו אוהבים .
"ניקול את ממש יפה אבל לא הפעם ,כמו תמיד" המשפט הזה חוזר על עצמו תמיד .
כל יום אני שומעת אותו , אני כבר לא מגיבה וכבר לא עונה.
אני מחכה רק שמישהו חוץ ממני ישנאה אותו.
כל פעם כשהוא לא בא לבית הספר זה היום הכי מאושר .
שיעורי גיאוגרפיה תמיד עובדים בזוגות אני רק חוששת שיום יבוא ונעבוד ביחד.
אך זה כן קרה יום חמישי אחד "ניקול ודולב היום אתם נפגשים עושים את העבודה ומגישים מחר"
המבט שלי עליו היה מלא שנאה "ניקול ניפגש היום ונתקתק את זה " אחרי כמה שעות מצאתי את עצמי בחדר סגור עם הבן אדם השנוא אליי ביותר.
"ניקול רוצה לשתות?"
"ניקול רוצה לאכול?"
ניקול רוצה לעשות הפסקה?"
"ניקול את בסדר?"
אחרי כמה זמן הבנתי שדווקא הוא דואג לי .
הסתכלי לתוך עייניו והבנתי שהוא לא כזה נורא.
תוך כמה דקות מצאתי את עצמי מתקרבת לדולב עוצמת את עיניי ומנשקת אותו .
דולב הסתכל עליי ולא ידע מה להגיד .
ברחתי משם ,חזרתי הביתה רצתי לחדר אמבטיה שטפתי את הפנים שלי הסתכלתי במראה וחשבתי לעצמי האם זאת אהבה ?