אהבה שלא הגיעה

נכנסה בשער הבסיס גוררת את רגליה בעייפות ומקווה לא לפגוש קצינים בדרך, היא שנאה להצדיע. למזלה חלפו חיילים בודדים על פניה. היא נכנסה למשרד ומיד נגשה לקומקום להכנת הקפה. מדי יום נהגה לצאת מביתה במושב "גחלים" לעלות לאוטובוס בעיניים טרוטות, במדים מעומלנים רק להתאפר מעולם לא הספיקה, דבר שגרם לה לחוש שונה לעומת החיילות האחרות . שם בקיבוץ הגלויות של הצבא מכל הישובים והערים הגדולות בארץ חשה שהיא מתגמדת לידן , שהיא רק בת כפר אלמונית. בבוקר זה המדים שלה היו מגוהצים למשעי ושערה הבלונדיני אסוף בזנב סוס כיאה לחיילת ממושמעת עיני השקד שלה היו בחציין עצומות כשקורי שינה עדיין מקשטות את ריסיה מאימים להרדימה שנית . בהכנסה לחדר נגשה להכין לעצמה קפה לפני שבדקה את הניירת שעל שולחנה , ומגוון המטלות הנוספות שחיכו לטיפולה.
"בוקר טוב" שמעה קול גברי מאחוריה, אשר גרם לה להסתובב בבהלה. בשעה זו לרוב, עדיין לא נמצא איש והורגלה לדממה נעימה בחדר. מבוהלת וקצת כועסת על ההפרעה הסתובבה ובעודה מתכוננת לרטון ,ראתה אותו. גבה קומה בעל שיער שחור כעורב ועיניים כחולות שפם קטנטן עיטר את פניו ,מבטו נוקב ,רחב כתפיים , שזוף מפיץ זיקוקי אור כמו הילה מוארת הסובבת סביבו, עם חיוך כובש, מנצח. ליבה החסיר פעימה והמילים נותרו תקועות בין החך לשיניים וסרבו לצאת. מבטה חלף במהרה לעבר כתפו . תג של סגן הוטבע עליו. נזכרה בנסיך עליו נהגה לחלום בשדות המושב, רכובה על גבי סוס כדי לשמור על הפרות שהוציאה ללחך את העשב. הוא הבחין במבטה המופתע הבוהה בו בדממה בקצוות פיו הופיע מעין חצי חיוך, הוא היה רגיל להערצה של בנות.
"בוקר טוב", ענתה ומיד השפילה את עיניה כדי שלא יראה את המבוכה שחשה. למעשה היה לה קשה להביט בעיני כל אדם ששוחח אייתה . בהביטה בעיניהם עלתה מבטנה בועה אשר האירה את נפשה והביכה אותה כאילו נפשו מתערטלת מולה. באופן אינסטינקטיבי הסיטה את המבט כדי לא לחוש שתי נשמות זרות מעורטלות זה מול זה.
" את מכינה קפה? תכיני גם לי" אמר בקול צווי, "אגב קוראים לי אריק, ואני מחכה לרב סרן מוטי" אמר והתיישב מבלי שהוזמן .
"הוא יגיע בעוד חצי שעה"
"אני אחכה כאן, אם לא אכפת לך", אמר בטון ענייני ויבש, אשר השאיר בה אי נוחות.
"תרצה קפה"?
"כפית גדושה קפה וחצי כפית סוכר".
הכינה את הקפה , בתחושת אי נוחות, לא אהבה את הרעיון שמישהו שאיננו המפקד שלה פוקד עליה.
"בבקשה, הקפה שלך"
"אייך קוראים לך? שאל אריק עדיין בטון קר
"מארי" ענתה מסוייגת.
"וו פרלה פרנסה?" – שאל "אויי" ומעתה ואילך התמשכה שיחתם בצרפתית, דיבורו נעשה רך יותר הוא התבדח איתה וסיפר לה כי הוריו הגיעו מפריז ומכאן ידיעת השפה שלו, אבל הוא נולד בארץ בגבעתיים. האוירה הקרה נמסה קמעה. לאחר כמחצית השעה כפי שאמרה ג'נט הגיע רב סרן מוטי והם נכנסו למשרד.
באותו היום חזרה לביתה בתחושה נעימה, שהיא מחוזרת . נשכחו ממנה הטון הקר והפוקד.
חלף חודש והם נפגשו שנית .
הפעם נכנס אריק למשרד עם הצעה מפתה "היי" אמר ובלי הקדמות מיותרות : " את אוהבת הצגות? יש לי כרטיסים להצגה וחבר שלי ביטל ברגע האחרון תרצי לבוא איתי ? , ניסתה להראות מהססת ולא נלהבת :"איזו הצגה זו, ומתי?"
הצגה מעולה "משרתם של שני אדונים" וזה מחר בערב. בעודנה תוהה מדוע הוא מציע לה לצאת איתו, אחרי חודש שלא התראו ועד אותו היום לא רמז שהוא מעוניין בה . שמעה את עצמה שואלת:
זו הצעה לדייט? לחץ הדם שלה עלה והעלה סומק בלחייה הדופק שלה התרוצץ בטירוף כשהוא לפתע חייך חיוך אשר גרם לה להמשך אליו בטרוף , וענה: כן. ההצגה אכן הייתה טובה, אבל מארי הייתה שקועה במגע של ידיהם שנאחזו אלה באלה והעבירו בה זרמים של תשוקה. אריק היה בצבא קבע וגר בשכירות בדירה בתל אביב, דירה אשר אליה פסעו שיכורים ורועדים מהתרגשות. אריק לא הדליק את האור בחדר, ולצללים אשר נכנסו מהחלון ויצרו על הקיר דמויות מדהימות של שני הגופים המתערבבים זה בזה מתחככים זה בזה ומסיימים את ההתלהמות בשאגה של תרועת ניצחון.
היא התהפכה על גבה ושתקה, גל גדול של שביעות רצון הכה בה, היא חשה מאוהבת וחששה להביע זאת במילים. "היה נהדר", הביע אריק את שביעות רצונו ומארי לחשה "כן".
מעתה ואילך נעשו זוג רשמי. אריק התנהג אליה כמו אל מלכה. התחיל לבקר במושב ,ידיו עמוסות פרחים ומתנות אבל את אמה של מארי הוא לא הצליח לבלבל: " מארי יקירה, אל תלכי שולל אחר מתנות, שימי לב לדברים הקטנים, האיש הוא אדם עצבני מאד, הוא מעשן בשרשרת ומכבה את הסגריה בלחיצה עזה עד שהיא נקרעת". אבל היא רק רטנה: "את אף פעם לא מרוצה".
ליליאן, אמא של מארי היא אישה חזקה רציונליות וקרה, מנהלת את המשק על ענף החי והצומח שבו , ביד רמה" . היא זו אשר אומרת לבעלה מתי לחסן את התרנגולות כדי שלא יחלו, דבר אשר גרם למארי לא פעם לעגמת נפש, ולבטל בילוי עם אריק, היא נהגה לחלק תפקידים והוראות לכל בני המשפחה, כולל שתי אחיותיה.
באין למארי פתח מילוט לביטוי עצמי. כאשר נכנס אריק לחייה , הרגישה משוחררת ועצמאית ולראשונה בחייה העזה להתמרד למטלות משק הבית. .לליליאן ולאריק היו תמיד ויכוחים בכל עניין ודבר הם לא הסכימו על שום דבר, ליליאן דגלה בשמרנות בכל התחומים והייתה "מערכניקית" מושבעת .אריק זלזל בערכים , במסורת, בשוויון בין המינים.
חלפה שנה ושרותה הצבאי הגיע לסיומו, בתקופת חופשת השחרור ישבה לתכנן האם לעבוד? ללמוד?
באחד מערבי יולי החמים הגיע אריק למושב, הוריה לא היו בבית. הוא חיבק אותה ונשק לה "מעבירים אותי בסיס," אמר "אני עובר לסיני, חתמתי עוד שנה קבע" . מבלי להשקיע מחשבה מיותרת בפשטות וכאילו מדובר בדבר של מה בכך פלטה " אולי נתחתן"? , אריק השיב בשלווה "את רוצה לגור בסיני"? " כן, למה לא?" "אז – סיכמנו אנחנו מתחתנים" .
מרגע זה ואילך החלו הכנות קדחתניות . ראשית להכיר בין ההורים. ליליאן הסכימה לארח את הוריו של אריק ולהכריז על האירוסין. המפגש היה אסון מוחלט, אריק ומארי ישבו בדממה והורהם התווכחו לגבי השתתפות כל אחד מהצדדים במימון החתונה. במשכורת של אריק יכלו לממן רק רכישת הדירה ולקיחת משכנתא. לאחר משא ומתן כבד הגיעו לפשרה למרות אי שביעות רצונם של שני הצדדים. החלה נדידה מאולם לאולם ואחרכך התרוצצות לחפוש תזמורת, צלם , טעימות של אוכל ו..כמובן חיפוש אחר שמלת הכלה. ההכנות התגלגלו במהירות שיא ולא הותירו זמן למחשבה.
באחד הימים כאשר כל ההכנות הושלמו ונותרו רק מדידות מעטות של השמלה, התיישבה מארי בכסא הנדנדה אשר בגינה בחזית הבית במושב לגמה מכוס קפה מר והדליקה סיגריה ובו ברגע צפו לפתע מול עינייה כל רגעי המצוקה שחשה במתח הרב שהצטבר בתקופת ההכנות לחתונה , ברווז קטן התרוצץ סביבה טיפס על כתפה ולחש :" את רוצה להתחתן עם אריק? רק השתחררת מהצבא, את מוכנה לוותר על חיי רווקות, לימודים ולהינשא? כן, ענתה לברווז "אני אוהבת אותו וחוץ מזה ההזמנות כבר נשלחו, אי אפשר לבטל . לבטל? לבטל? לבטל?" צייץ הברווז והיא התעוררה בבהלה חסרת נשימה , נוכחת לדעת כי הקפה כבר התקרר והסיגריה כבתה.
ליל החתונה הגיע ,מארי בשמלה לבנה, למתניה חוט ורוד, שערה הארוך מעטר את פנייה המאופרות, היא אהבה את המראה, הרגישה נסיכה ריחפה בדמיונה, מנותקת לחלוטין מהמציאות.
את החודשים הראשונים הם העבירו במושב, אופיו של אריק, הקר, הכועס תמידית הפוקד והלא מתחשב התגלה במלואו. נעלמו החיזורים, החום המחמאות נמוג המחזר הנילהב וחזר אריק הענייני והיבש אריק המפקד והפוקד. חזר אריק ממנו התייראה. החלו מריבות, בכל פעם שלא נענתה לבקשותיו. אריק השתחרר מקבע והחל לעבוד בחברת "מקורות", שם קיבל תפקיד בכיר אשר במסגרתו חוייב בנסיעות תכופות לחו"ל.

לאחר שנתיים.
בגבעתיים ליד הקניון בפנטהוז שבקומה ה 17 יושבת מארי וצופה על העיר, עינייה זגוגיות והיא למעשה לא רואה דבר , "רוצה כוס תה?" שואלת אותה חיה, העוזרת.
"לא".
"קחי, הבאתי לך כוס מים, את צריכה לבלוע ת'כדורים , קחי, כפרה עלייך, תדאגי לעצמך, הוא לא דואג לך, שילך הבן-זונה ואת תעשי לך ת'חיים שלך".
ומארי לא משיבה דבר מחשבותיה נודדות אל המושב, אל מוני, אהבת הילדות שלה, אשר לא התגשמה, אל חלומותיה לאהבה גדולה, חלום שהתמוסס ונמוג..
היא בלעה את הכדורים שעזרו לה לייצב את מצבי רוחה וישבה לכתוב…

"