אהבה ראשונה, חולצה כחולה
אני כבר לא מאוהבת בו, בילד עם החולצה הכחולה.
אבל אני כן אוהבת אותו, את הילד עם החיוך השובב.
הוא גרם לי להישאר ערה בלילות ולחלום עליו ועלי, הוא גרם לי לחייך עד שכל שרירי פני כאבו.
הוא גרם לי לשיר, כשניגן עבורי.
הוא גרם ללב שלי לרקוד כשזרועו עטפה אותי.
גם כשהיה מביך, הרגשתי שלמה כל כך שגם אם הייתי עירומה מול מליוני אנשים שצוחקים עלי הייתי מרגישה נהדר, כל עוד זה איתו.
אבל זה חלף.
הוא היה האהבה הראשונה שלי, הילד עם העיניים הכחולות.
תגובות (1)
זה מלא במין תמימות כואבת, לפחות זה מה שאני מרגישה מהקטע. כאילו, כל החלק הראשון טהור, אמיתי כזה, ובסוף כשזה עבר יש מין הרגשת עצבות גדולה…
מאוד יפה, בקיצור ^^