אהבה עיוורת
אותו אחר הצהריים הנאה רק נדמה היה רגיל. צופה מהצד לא יכל להבחין בהבדל ניכר. המשמרת שלה טרם הסתיימה, ונותרו לה ערימות של טפסים למלא ולתייק. בדלפק נעמדה אותה המזכירה, המסדרונות היו ריקים כפי שאופייני למסדרונות של אותה המחלקה בבית החולים בשעה הזו. הבחורה נעלה את אותן הנעליים, שיערה היה אסוף באותה תסרוקת מרושלת שהעידה על משמרות הלילה המרובות שלא הותירו מקום לשינה. ולמה למלא טפסים בעמידה ליד הדלפק? ובכן, משום שהיה ממוקם בדיוק ליד השעון הגדול במרכז הלובי, ולעתים תכופות הייתה שולחת מבט חטוף לעברו, בודקת מה השעה. כך יכלה להיות נוכחת בעת הגעתו לדלפק. הוא היה בחור נאה, מעט מבוגר ממנה, עיניו הכחולות היפנטו אותה בכל פעם. בשעה 17:20 בדיוק היה מגיע לדלפק, מחליף כמה מילים עם המזכירה, מבקש לדעת היכן הרופא הזה או האחות ההיא ושניה לפני שהלך נהג לשלוח לעברה חיוך מתוק ומיהר להסתלק משם. כפי שכבר ציינתי, אותו אחר הצהריים לא נראה שונה משאר אחריות הצהריים, מלבד אותה השתהות פלרטטנית בלתי נשלטת מצידו והסומק שכמעט לא נראה היה לעין בחיוך ששלח אליה, באותו יום רגיל. אך היא הבחינה בהם. אלו העלו בה תהיות ומחשבות. למה שיגיע בכל יום באותה השעה לדלפק הזה בדיוק? שעה שהרהרה עם עצמה והגיעה להחלטה גורלית. באותו הערב, בסיום המשמרת, כששניהם ירדו לבדם באותה המעלית לחניון בית החולים, היא כבר הכינה את המילים בראש. דלת המעלית נפתחה ושניהם יצאו אל החניון החם והמצחין מפיח. הוא פנה לאחל לה לילה טוב מהוסס, מעט נבוך, בזמן שאזרה את האומץ וקטעה אותו במילים "אני אוהבת אותך".
"אני אוהבת אותך, מאוהבת בך כבר נצח, ורוצה אותך בחיים שלי. אני חושבת עליך בלי סוף, מכינה את המילים בראש אבל עד היום לא היה לי האומץ להגיד לך כמה אני אוהבת אותך. אוהבת אותך בכל מאודי, ולא יכולה לחשוב על שום דבר אחר. אוהבת אותך גם בלילות, ופשוט.. פוחדת להגיד."
הוא פער את פיו בתדהמה, שלא ברור היה אם היא משמחה או מעצב, בעת שהיא התנשפה בחיוך, הוקל לה. אך באותו רגע טעון ומביך נשמע צלצול ודלת המעלית נפתחה. אישה מבולבלת יצאה ממנה, ומבטה נעצר על הבחור. היא רצה על עקביה אליו וזינקה אל תוך זרועותיו, מאושרת על שסוף כל סוף מצאה אותו בבית החולים הענק. הוא השפיל את עיניו העצובות לרצפה כאות סליחה, שניה לפני שהם פנו לרכב הג'יפ הכתום מחובקים, והותירו מאחור את אותה הבחורה, שמרוב אהבה לא ידעה, שלאותו הבחור יש חברה.
תגובות (0)