אהבה עיוורת – פרק תשיעי!!

"נטי, בואי כבר!" צעק לי נייט. שנינו עמדנו בשדה ענק, מלא פרחים צבעוניים, מדהימים ביופיים! התחלתי לרוץ לקראתו ולבסוף נעצרתי שני צעדים ממנו. כשהרמתי את ראשי אליו הוא לא היה לבד. לידו עמדה לא אחרת מאשר מרי. "נטלי, מה את עושה פה? אנחנו רוצים… איך להגיד את זה? להיות לבד!" צעקה עליי מרי. לא. לא. זה לא קורה לי… ללא!!! צרחתי בבהלה וקמתי מיוזעת מהחלום הזה. אויי.. מזל שזה היה רק חלום… מיד הרמתי את הפלאפון שלי שנח לו על השידה שליד המיטה שלי והתקשרתי למיטל. "הלו?" קראה מיטל מהצד השני, וככל הנראה היא קמה רק עכשיו. "מיטל, אני מצטערת אם הערתי אותך…. אני חייבת שתבואי אליי… מהר!" אמרתי בייאוש. "מה קרה?" היא שאלה בחשש. "פשוט תבואי.. טוב?" "טוב אני מתארגנת ובאה" ענתה וניתקה.
~~~~~~~~~~
"דיי נטי…איך לא סיפרת לי על כל זה עד עכשיו?" שאלה מיטל, כאילו נעלבה ממני על שלא סיפרתי לה.. את האמת אני יכולה להבין למה היא כועסת.. היא אמורה להיות החברה הכי טובה שלי. "מצטערת," אמרתי בהתנצלות, "אבל הנה – עכשיו סיפרתי… וזהו… הסיפור שלנו נגמר.. למרות שבעיקרון אי אפשר להגיד על משהו שאפילו לא התחיל שהוא נגמר.." אמרתי בתבוסתנות.
"תגידי, מי את ומה עשית עם נטי שלי?" שאלה אותי מיטל בציניות. "די מיטל, אין לי חשק לצחוק." עניתי לה. "נטי שאני מכירה," היא המשיכה, "לא הייתה מוותרת כל כך מהר. קדימה, קומי." אמרה לי מיטל והושיטה לי יד על מנת לעזור לי לקום מהספה. "מה את רוצה שאני אעשה?" שאלתי אותה בעצב. "קדימה," חזרה ואמרה, "אנחנו הולכות לעשות לך מייקאובר… חכי שהוא יראה מה הוא הפסיד." אמרה לי בקריצה. לא יכולתי שלא לחייך. הושטתי לה יד ויחד הלכנו לחדר שלי, הלכנו אל הלא נודע…
מיטל הושיבה אותי על המיטה במהירות וניגשה לארון שלי. "מה את עושה?" שאלתי בחשש. "חכי ותראי… זה הולך להיות טוב. מבטיחה לך!" אמרה לי. ביד אחת היא החזיקה מספריים, וביד השנייה מקל שעווה. "מיטל, פתאום אני לא חושבת שזה כזה רעיון טוב…." אמרתי בבהלה אמיתית. אבל היה מאוחר מדי…
"זהו!" קראה מיטל בחגיגיות. "את מוכנה לראות את עצמך?" שאלה אותי בהתרגשות.
"אמממ… יש לי ברירה?" שאלתי ברצינות. "די נטי," גיחכה מיטל, "את נראית מדהים!".
היא הובילה אותי למראה הארוכה שבחדר האמבטיה שלי וכיסתה לי את העיניים. "מוכנה?" קראה שוב.
"לא!" עניתי, אבל היא לא הקשיבה והורידה את הידיים שלה מהעיניים שלי.
וואו. זאת באמת אני?