אהבה מעבר למוות

היא שכבה על הדשא הקר.
השמיים נראו כל כך אפלוליים שהיא כמעט נאבדה בתוכם.
בתוך החושל האינסופי שמחכה לה.
רצתי לעברה, כמו רוח חורפית קרה.
היא הייתה כמעט מחוסרת נשימה,
היא הרימה את ראשה למרות שכל הפצעים העמוקים התנגדו לכך.
השמיים נראו טוב יותר כאילו ששערי העדן נפתחים בשבילה.
שכל הטוב שבעולם רק מחכה לה, להעניק לה מקום יותר טוב.
דמה חלחל לתוך האדמה וטפטף על הדשא הרך.
מירוק בהיר הדשא השתנה לאדום מריר. היא חייכה אלי.
"למה את עוזבת אותי עכשיו" שאלתי אותה.
היא אמרה לי "כל הימים הטובים והלא טובים מסתכמים עכשיו. אני מוכרחה לעזוב, אין כבר דרך חזרה"
היא השיבה לי בנימה הרגילה שלה.
אמרתי לה "אני אוהב אותך. את אהבת חיי."
לקחתי את הסכין שהיא אחזה ונעצתי אותו בליבי.
שדמה יזרום בגופי לפני המפגש שלנו,
למעלה.
בין עננים צחורים.