אהבה \ ממגירה

שתיים שלושים בלילה, עיניי מביטות לתיקרה. מחשבותיי רצות לכל עבר. אך כאשר קצות אצבעותיך הארוכות רפרפו מעל ידיי בעדינות,לפתע כל המחשבות נעמדו כחיילים בשורות סימטריות. עמדו בצפו במתרחש והתענגו על כל מיל השניה שעברה לה כנצח. "על מה את חושבת?" שאלת במעט אירוניה, כיוון שצחקנו על כמה משפט זה הוא בסיס לכל שיחה עמוקה בסרט רומנטי.
"עליך" אמרתי וסובבתי את ראשי אליו. עיניי עקבו אחר אצבעותיו, אשר דמו לפסנתרן מקצועי, כמעט נוגעות בגופי. הן עקבו אחר קימורי, שיערות ראשי הזהובות, גבותיי העבות, אחר אפי הישר והגיעו לשפתיי המלאות במקצת. והן שמרגישות בנוכחותו החלו לפעום מעט חזק יותר, כמהות למגעו. הן זכרו כיצד ביום הראשון לכיתה ח' לפני עשר שנים, הוא ניגש אלי. בידו האחת דובון אכפת לי ורוד שעל בטנו הבהירה יותר ,אשר כמעט נושקת ללבן, מצוירת קשת בענן שלקצותיה יש עננים.את ידו הפנויה הוא הושיט אלי בזמן שעל פניו מרוח חיוך מאוזן לאוזן. "שימי את ידך כאן" הוא הורה לי לעבר כף ידו הפנויה. הנחתי את ידי מעט מבולבלת בזמן שידי השניה סוגרת למחצה את הלוקר. הוא הפך את ידי ושם את הדובון אכפת לי הורוד. הבטתי בריכוז בדובון, מנסה להבין מדוע תלמיד שרק את שמו הכרתי מניח בידי בובה.
"זה כדי שיהיה לנו סיפור מצחיק לנכדים" הוא אמר וקרץ לי "הוא גם מתאים לצבע שפתייך" הוא הוסיף ורגע לפני שהסתובב לכיוון המדרגות המובילות לכיתתו, אצבעותיו רפרפו קלות מעל שפתי.
נשארתי נעוצה במקומי, הרמתי את ידי אל עבר שפתיי ועל לחיי עלה צבע אשר לא ביישה את צבעו של הדובון.
גיחכתי לעצמי על הזיכרון שכפרפר כמו שהוא נחת כך הוא גם פרש כנפיים והתעופף.
הרמתי את עיני לעיניך. הן מלאות בכל כך הרבה שבילים של חום כהה שאילו לא הייתי מכירה אותם כל כך טוב משעות ארוכות בצפייה בהם, הייתי לאחר זמן מה נאבדת בהם. עיני זכרו את הרגע הראשון בו נאבדתי בתוך עיניו על חוף הים שקרוב לביתי, לפני תשע שנים. הלכנו אחד ליד השני, הרוח נפנפה את בגדינו באופן ניכר. היה מעט קריר אך הוא התעקש שכיף יותר ללכת לים כאשר הוא ריק, אירוע אשר קורה בימי הסתיו.ניסיתי לסדר את שיערי בזמן שפטפטנו. לפתע הוא נעצר ונעמד מול הרוח, מה שהרגיע את שיערותיי המפותלים. האור האפרפר והבוהק אשר תאם לעונה החמיא לעיניו החומות. לראשונה הבטתי בהן למשך דקות ארוכות, שתקנו. "תוכלי לעצום את עיניך?" הוא שאל כמעט בלחש. קולו רכב על הרוח והקיש על עור התוף באוזני בעדינות. מעביר זרמים של חמימות לכל אורך גופי. עצמתי את עיניי. קולו של הים הרגיע אותי כמעט כמו קולו. הרוח ריחפה בעדינות סביבנו כעוטפת אותנו בחיבוקה. נשמתי עמוק את ריחו של הים. לפתע שפתיו העדינות נחתו על שפתיי. התשוקה ניצתה סביבנו. לרגע הרגשתי שאנו נמצאים שנינו בריק מיוחד משלנו. בעולמינו. קצות אצבעותיי חקרו את שיערו השחור כפחם ורך למגע. ידו חיזקה את אחיזתה בגבי וקירבה את גופינו. הוא ניתק את שפתיו אך גופינו נשארו קרובים מספיק, הזרם החשמלי המשיך לרצד.
"מדוע ביקשת שאעצום את עיני?" הבטתי שוב במבוך בעיניו. הוא חייך אלי והזיז קבוצת שיער מעיניי. "כי את הרגעים הכי יפים, לא רואים."
נאנחתי כאשר סובבתי את ראשי לשידה שליד מיטתי. עליה נמצאת תמונה שלך על האופנוע הראשון שלך, קנית אותו מהכסף שלך. לידה שוכבת מראה קטנה ושבורה מעט, שארית של האופנוע שלך לאחר ההתנגשות עם המשאית בכביש מהיר.
"אני מצטער" אמרת בלחישה. אילו השקט היה רועם מעט יותר, אפילו ניתן היה לפספס אותה.
בקצה עיניי נאגרו דמעות .
"זה לא מה שיחזיר אותך אלי" החזרתי לו בלחישה עדינה. שפתיי רעדו והתעקלו לחיוך מלנכולי בזמן שהבטתי בדובון אכפת לי המרופש שליד המראה.