אהבה מהחלומות

כל יום שבו אני רואה אותו עובר במסדרון מעביר בי תחושת עצב.. ותסכול.. איך מישהו כמוהו יכול בכלל לשים לב אליי? הוא? המדריך שלי. אני? חניכה ממוצעת ביותר.. יש לו עוד כמה עשרות חניכות בדיוק כמוני. הוא? כבר בשנה השנייה לשירותו הצבאי. אני? בסך הכל ילדה קטנה באמצע גיל ה"טיפש – עשרה".. הוא? בטח כבר התנשק מלא פעמים ואולי אפילו עשה את זה, ואני? מאז ומתמיד חלמתי על האהבה המושלמת. הנסיך על הסוס הלבן. זה שיגרום לי להתרגש ולחוות אהבה מהסרטים. זה שאני חושבת עליו בכל פעם שאני רואה את הסרט Titanic. אהבה מדהימה, ללא גבולות, מלאה בתשוקה ובחום, אך יחד עם זאת גם בקרבה וברגש. אהבה של פעם בחיים, שנמשכת תמיד. אהבה אסורה..

הדבר היחיד שאני יודעת בוודאות הוא שמאז אותו חלום אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. ברור שאני יודעת שהוא לא היה אמיתי. כמובן, זהו רק פרי תת המודע שלי. אבל הוא הרגיש כל כך נכון באותו הרגע שלא יכולתי להתעלם ממנו! ומאז.. אני רק מתפללת ליום שבו אני אחלום עליו שוב, רק הפעם אני מקווה שהשעון המעורר הדפוק שלי יפסיק לעבוד ואני לא אתעורר ברגע השיא – ברגע המדהים ביותר. לא אשאר במתח. לא, אני רוצה לדעת איך הוא יגמר הפעם. אני רוצה לחוות כל רגע ממנו ולמצות אותו עד הסוף. לחיות כל שנייה שאני יכולה בקרבו, לנשום את האוויר שהוא נושם, להרגיש את חום גופו ואת חום שפתיו. אממ השפתיים המדהימות האלה, כל כך אדומות.. ויפות.. ועבות.. מעבירות בי צמרמורת קלה בכל פעם שאני חושבת עליהן. מתגרות בי, כאילו רוצות שאני אתנפל עליהן כאן ועכשיו!

עברו כמה שבועות מאז החלום. זה היה יום נובמבר רגיל ומעונן. אפור ואפל. ירדתי מהאוטובוס ועברתי בסמטה הסמוכה לביתי, מחכה להכנס לאמבט החמה שציפתה לי. כל כך חיכיתי למים שיעטפו אותי בנחמה קלה, מבשרים על סופו של עוד יום. ואז.. ראיתי אותו באופק. הוא ניגש אליי באיטיות עם חיוכו הקבוע מוטבע על פניו. החיוך הזה שיכול לשגע אותי! לא אמרנו כלום.. שקט מטריף חושים. אם אי פעם היו אומרים לי להשתמש בביטוי "דממה רועמת" בסיטואציה, הייתי משתמשת בו עכשיו.

הוא פשוט עמד שם מולי, מלמל כמה מילים לאוזני, מילים שלא הבנתי, אולי כי לא רציתי להבין. המבט שלו היה כל כך עמוק וחזק, הרגשתי שאם לא אסיט את מבטי בזמן אני עלולה לטבוע בעיניו השחורות, העמוקות. אך המשכתי להסתכל בהן. מבטו עבר על פניי והרגשתי כיצד הוא בוחן כל פרט קטן בי. משורשי השיער ועד נקודת החן הקטנה ליד העין. מקצה אפי ועד הצבע החיוור של שפתיי. ידעתי שאני לא אמורה לעשות זאת, הרי הוא בכל זאת מבוגר ממני בכמה שנים טובות, אבל זה הרגיש כל כך נכון.. לא יכולתי להפסיק! במיוחד ברגע שהוא נגע בי בשפתיו, אז – ידעתי שאין דרך חזרה. הוא התחיל באיזור העיניים, עבר לאט לאט לאפי ומשם לשפתיי הרועדות. הלשון שלו זזה בעדינות מענגת, נראה היה שהוא יודע מה הוא עושה. זו הייתה הנשיקה המושלמת! הרגשתי את כל שארית רגשותיי עולים בי, עוברים בכל נקודה של גופי ומתפרצים החוצה. הוא החזיק את ראשי כאילו היה לא פחות מהפרח הנדיר ביותר בעולם, שכל תנועה לא זהירה עלולה להרוס אותו אחת ולתמיד. רק שהוא היה עדין. הוא לא נתן לפרח הזה להפגע, לסגור את עליו ולהתפוגג. לא.. הוא נצמד אליו כאילו חייו תלויים בו ולא הרשה לעצמו לעזוב. ידו עברו על פני, שיחקה בשיערי ופיזרה את הצמה הקלועה בצורה כל כך מסודרת. יד אחת שלו נשארה על ראשי כשהוא מעביר אותה מדי פעם בשיערי, והיד האחרת? היד האחרת ירדה במורד גבי, בין השכמות, על עמוד השדרה לאורכו שוב ושוב, לאחר מכן החליקה בעדינות מתחת לחולצה. הוא כנראה הרגיש את רעידות גופי והוציא את ידו. פתאום הפסקתי לרעוד, ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו. נגעתי בידו שעד לפני שנייה הייתה מתחת לחולצתי והחזרתי אותה לאיפה שהייתה. שפתיו המשיכו לנוע על גופי. קודם על צווארי. במשך דקות ארוכות הן נשארו שם, משתקות אותי לגמרי, גורמות לי לרצות לרגע הזה להימשך לעד. הרגשתי את שערות ראשו נוגעות בי, מדגדגות אותי, אבל זה לא הפריע לי. ידיו שוב החלו לשוטט על גופי, על זרועותיי, עוברות ליד הבטן, מתקרבות לירכיים.. אצבעותיו מרפרפות, מגרות.. נוגעות ולא נוגעות. קצות אצבעותיו העבירו בי זרמים ויכולתי לחוש ברעידות חוזרות. הרגשתי בגן עדן ואנחנו היינו האנשים היחידים שם, מנותקים מכל העולם. לפתע, אחיזתו התעצמה והוא הניף אותי בשתי ידיו, כמה סנטימטרים מעל הרצפה, חובק את מותני בעדינות. הרגשתי בעננים! לאחר סיבוב קצר הוא החזיר אותי לאדמה בעדינות והצמיד אותי לקיר. אני יכולה להגיד בבטחה שזה היה הרגע המאושר בחיי! כל מה שאי פעם ציפיתי מהנשיקה הראשונה התממש. ואז, כמה שניות לפני ששפתינו נפגשו בשנית על מנת להמשיך את אותו רגע מדהים שמעתי את זה. צלצול רועם.. מחריש אוזניים ממש. במשך דקות ארוכות ניסיתי להבין את משמעותו. לפתע הוא עזב את ידי והלך באיטיות לעבר הערפל במבט מאוכזב, בלי לומר מילה.. אז ככה זה נגמר? הרגע המאושר בחיי? הרגע שכל בחורה חולמת עליו מאז היותה קטנה?? הצלצול המשיך להתחזק יותר ויותר, עד שלא הייתי מסוגלת לשמוע אותו עוד! כנראה זו ההרגשה שכולם מדברים עליה. כשאתה יודע שפספסת את אהבת חייך והיא לא תחזור שוב.. לעולם.
ואז הבנתי – חבל שגם זה היה רק חלום..

השעון המעורר שלי, קרא לי לחזור למציאות, לחזור לחיי הרגילים והפשוטים.. לחזור לחיי בלעדיו.