אהבה לא חוקית (לעת עתה)

הכרת דמויות זריזה:
פרסי- שיער שחור, עניים ירוקות
אנבת'- שיער בלונדיני, עניים אפורות
כירון- קנטאור, חצי סוס חצי בנאדם. שיער וזקן חומים, אבל הוא מופיע רק בקט עקצר מאוד בסיפור אבל אני רוצה שתדעו את זה בשביל שפתאום לא תבינו מי זה.
מלקולם- חצי אח של אנבת'.
וזה כל מה שאתם צריכים לדעת. תהנו מהסיפור!

התרוממתי שטוף זיעה קרה. זה כבר הפעם החמישית השבוע שאני חולם את החלום הזה. אני רץ לעבר דמות נשית מטושטשת, בעוד אלת האהבה אפרודיטה רודפת אחרי וצועקת : ׳ רוץ אליה חצוי! אחרת תצטער על זה!׳ למה אני חולם את זה כל לילה? הבעיה שחלומות של חצויים זה לא סתם חלומות. הם מסרים, חזיונות, כל הדברים האלה. לא הבנתי מה מהמסר הזה אומר בדיוק. למי אני צריך לרוץ בדיוק? למה דווקא אפרודיטה היא זאת שרודפת אחרי? זה כנראה קשור בחיי האהבה שלי. זה לא שלא חשבתי על זה לאחרונה. בזמן האחרון ראיתי הרבה זוגות נאהבים סביבי, וזה גרם לי להרגיש לבד. אני לא מכיר הרבה בנות. הבנות שיש במחנה הם לא לטעם שלי, וגם לא נראה לי שהם יסתכלו עלי בכלל. חוץ מאנבת׳. אנבת׳ היא היחידה. היחידה עם הטעם שלי, היחידה שהסתכלתי עליה והיא עלי. היא חכמה, יפה, רגישה, נחמדה… הרגשתי כמו הדמיות האלה מסרטים, שמרגישים מאוהבים ומרחפים על עננים. לא רציתי לחזור לישון, פחדתי שהחלום הזה ירדוף אותי שוב. הראש שלי מלא במחשבות, ואני צריך להתאוורר טיפה. לקחתי שישית פחיות קולה- בניגוד לחוק המחנה כמובן-ויצאתי מחוץ לביתן.

(החלק הזה של הסיפור מבוסס חלקית מהספר פרסי ג׳קסון וים המפלצות) יצאתי מהביתן בזריזות. לא רציתי שאף חניך ישמע אותי וילשין עלי. לא שמתי לב לאן אני הולך ונתקלתי באבן. האבן פגעה במשהו קשה והשמיע קול חבטה. ״אופס…״ לחשתי לעצמי. הלכה הבריחה החשאית. הלכתי מהר לכיוון הדיונות והתיישבתי מול הים. הים תמיד מרגיע אותי. הירח זרח מלא מעל המים המנצנצים. קולות המפלצות מהיער,והגלים הנשברים על החוף ברכות הוסיפה נימה נעימה למראה הזה. ריח שדות התות והפרחים היה משכר. אלפי כוכבים זרחו למעלה, והראו דפוסים שונים: הרקולס, הקשת הקנטאור, והציידת שרצה עם קשת דרוכה. חברה וותיקה שמתה ועברה לחיות לנצח בין הכוכבים. פתחתי פחית קולה ולגמתי מימנה. ״מה אתה עושה כאן?״ קול אמר, וכמעט נחנקתי מהקולה. אנבת׳ עמדה מאחורי. ״מה את עושה כאן?״ אמרתי משתעל. ״לא הצלחתי להירדם, ואז ראיתי אותך מחוץ לחלון מתגנב לדיונות. אפשר?״ היא הצביע על הפחיות קולה. ״כן ברור.״ הצעתי לה מקום לידי. היא הישבה לידי-ושאני אומר לידי אני מתכוון ממש לידי, אם אתם יודעים למה אני מתכוון- לקחה פחית קולה ושתתה. הבטנו יחד בירח. הוא היה יפה במיוחד הלילה. ירח מלא, בוהק באור כסוף. שמתי לב בזווית העין ליד של אנבת׳ שנורא קרובה לידי. לאט לאט הקרבתי את ידי לידה. נגעתי קלות באצבעותיה. היא תפסה בידי ושילבה את אצבעותיה באצבעותי. הסתכלנו אחד על השני וחייכנו. היא הניחה את ראשה על כתפי. זה היה נורא רומנטי.״איזה לילה יפיפה אנבת׳ נאנחה. ״כמוך.״ אמרתי בשקט, כמעט בלחש. ״מה?״ היא שאלה. הסמקתי, ומאוד קיוותי שאנבת׳ לא שמה לב לזה. ״לא כלום.״ אנבת׳ הביטה לי בעניים.״מה אמרת?״ הנדתי בראשי וחייכתי. ״מה אתה מחייך? תגיד לי!״ היא חבטה לי קלות בחזה. ״לא.״ השבתי. אנבת׳ תפסה בכתפי. ״פרסאוס ג׳קסון, אני דורשת ממך לחזור על מה שאמרת.״ היא דרשה בקול סמכותי. ״לא נראה לי.״ אמרתי בחיוך מעצבן. היא דחפה אותי לקרקע. היא נשכבה מעלי ותפסה בחולצתי. ״תחזור על זה כבר! מה בשם האלים אמרת?״ גליגלתי את אנבת׳, ויצא שאני מעליה. ״אני יגיד לך רק אם תנשקי אותי.״ אמרתי. נשמעתי די בטוח בעצמי, אבל בפנים רציתי לברוח מבושה. מה אם היא תגיד לא? מה אם היא תצחק עלי ותספר לכולם? אני היה הבדיחה של המחנה! אנבת׳ צחקה. ״נראה אותך, מוח אצה.״ התקרבתי אל פניה ונישקתי אותה. נשיקה ארוכה, מלאת תשוקה ואהבה. התנתקתי מהנשיקה. ״אמרתי שהלילה יפה כמוך.״ אנבת׳ חייכה, וכנראה גם הסמיקה. ״למעשה, את אפילו יותר יפה מהלילה.״ הוספתי. ״זה די ירגיז את ארטמיס.״ אנבת׳ השיבה. ״לא אכפת לי. אני רק רוצה שתדעי את זה.״ שנינו צחקנו. אנבת׳ משכה בחולצתי והצמידה את שפתיה אל שפתי. התנשקנו למשך זמן רב. לא היה אכפת לי. מצידי היתי נשאר שם כל הלילה, אבל אז שמעתי את ההרפיות במרחק. אם ההרפיות תופסות אותך, הם יאכלו אותך. לא כדי להיתפס בידם, במיוחד באמצע לילה רומנטי. ישר התרוממתי מעל אנבת׳.קמתי ועזרתי לאנבת׳ לקום גם. ההרפיות! צריך לברוח, שלא יתפסו אותנו.״ אמרתי. אחזתי בידה של אנבת׳ וביחד רצנו לעבר הביתנים. עצרנו מול הביתן של אתנה. ״היה לי מאוד כיף.״ אמרתי. ״גם לי.״ אמרה אנבת׳.נגעתי בלחי של אנבת׳. קירבתי אותה אלי ונישקתי אותה. ״לילה טוב.״ אמרתי. אנבת׳ נישקה אותי נשיקה אחרונה אחת, נשיקת לילה טוב. אנבת׳ נכנסה לביתן שלה, ואני רצתי חזרה לביתן שלי. נרדמתי למשך הלילה. חלמתי שוב את החלום, רק שהפעם הוא היה שונה. עכשיו הדמות המטושטשת היתה ברורה יותר. זאת היתה אנבת׳. לא רצתי אליה, אלה הגעתי אליה. אפרודיטה עמדה מולי. ״יפה מאוד חצוי. סוף סוף ממשת את אהבתך. אני גאה בך.״ ואז היא התפוגגה והתעוררתי.
ישבתי בשולחן פוסידון ואכלתי ארוחת בוקר. אנבת׳ חייכה אלי משולחן אתנה.מלקולם ישב ליד אנבת׳ ודחק בה את מרפקו. הוא אמר לה משהו שלא יכולתי לשמוע. היא הסמיקה ואז רצה אלי. ״הוא יודע עלינו.״ היא אמרה קצרות. הסמקתי גם. ״איך?״ שאלתי. ״הוא ראה אותנו אתמול לפני שנכנסתי לביתן.״קיללתי חרשית. ״אז שנהפוך את זה לרשמי?״ שאלתי. אנבת׳ חייכה. ״אם אתה רוצה.״ עליתי על שולחן פוסידון. ״אני רוצה להצהיר על משהו!״ קראתי. כל המחנה השתתק והביט בי בצפיה. הושטי יד לאנבת׳. היא תפסה בידי ועלתה על השולחן. כירון הרים גבה, אבל לא אמר דבר. הסתכלתי על אנבת׳ שהנהנה בעידוד. ״אני ואנבת׳ זוג.״ כל המחנה אמר:״ אוווו.״ בשביל לעשות את זה יותר רשמי, נישקתי את אנבת׳ לפני כל המחנה. כולם הריעו ושרקו. רשמית, אנבת׳ ואני זוג.