אהבה במבט ראשון

אהבה ממבט עיניים
אהבה מיוחדת שררה בין שרית לתומר
אהבה שהתחילה במבט עיניים, נמשכה במגע ידיים קל
וצעדה לעבר העתיד בדהרה מהירה כמו על גבי סוסים,
אהבה שיש כמוה רק באגדות ובסרטים,
אהבה בלתי אפשרית שהופכת לאפשרית בזכות כנות ויושר,
בזכות הבנה ואכפתיות, מבטים וחיוכים.

הכל התחיל ביום שמש חמים על שפת הים.
שרית, נערה יפה כבת 16, ראשה עטור תלתלים חומים, עיניה שקדים בצבע דבש ועור לה בצבע מיוחד ,
מעורב בין חום לזהב.
הגיעה עם חברתה נימה, נערה עם עור מוקה ,שיער שחור וזוג עיניים שחורות ועמוקות
הגיעו לחוף הים, פרשו מגבת גדולה ושכבו על הגב, הביטו על השמיים הכחולים הפרושים כמו מטרית ענק מעל ראשיהן ודיברו על החיים שלהן, על התכניות לעתיד, על הלימודים ועל אהבות.
ואז, פתאום הרגישו צל מעליהם, שרית התיישבה והביטה סביב,
ואז ראתה זוג עיניים כחולות וצלולות כמו הים ועמוקות כמוהו,
הן מביטות בה, ננעלות עליה, עיניים כמוהן לא ראתה, עיניים מדברות.
הי, אתה מסתיר לי את השמש, אמרה לו שרית .
יודע, מצטער, אני יכול להצטרף אליכן? שאל והושיט לה יד, אני תומר.
שרית רצתה להגיד לו להסתלק, רצתה להגיד לו שהוא מפריע, אבל משהו בעיניים שלו כבש אותה.
היא זזה מעט, פינתה לו מקום ואמרה: אני שרית.
היא כבר לא ראתה את נימה חברתה, לא את השמים ולא את הים, ראתה רק את העיניים של תומר,
בהם שחתה, בהם צללה בהם התעמקה.
נימה דיברה אליה אך היא לא שמעה, עד שניערה אותה, הי שרית, אני פה, אפוא את? ,
חזרי אלי, שרית חזרה אבל רק לרגע, אני פה ולא פה,ענתה שרית, תכירי זה תומר, אני הולכת.
את נשארת כאן? שאלה את נימה, כן לכי, ענתה החברה וקרצה לה.
שרית קמה , התנערה מהחול, הושיטה יד לתומר וזה קם ללא אומר והלך אחרי שרית..
הלכו משם כשהם אוחזים ידיים, הידיים של שרית הזיעו, הלב האיץ פעימותיו,
רצתה לגעת בו, לנשק אותו, אך לא עשתה זאת, רצתה שזה יהיה מיוחד.
הובילה אותו אל ביתה- נכנסו למטבח ואמרה לו, שב בבקשה , חכה לי פה.
היא נכנסה לאמבטיה, שמה קצף אמבט. מילאה מים, הביאה מהר יין קר הניחה על שפת האמבט
וכן נרות ריחניים ויצאה לקרוא לו.
עמד מולא, לאט הפשיטה אותו מבגדיו ,עזרה לו להיכנס למים החמים והיא אחריו.
ישבו שניהם באמבטיה, שרית מזגה יין הושיטה לו גביע ולה גביע, לחיים, אמרה, לחיים ענה.
ואז כאילו רק חיכו לאות ,הם התחילו להתגפף במים, הספוג ספוג סבון ריחני,
שטפו את החול אחד מהשנייה.
בקושי נשמו מרוב להט שלכד אותם בעצמה אדירה,
המים התקררו אבל למי אכפת, הם הרגישו רק את חום גופם ואת הלב שרעש, געש ורגש.

לאחר שעה ארוכה יצאו מן האמבטיה, התעטפו במגבות וישר למיטה,
שם הם חוו סערה וסופה כל כך חזקה כמעט כמו רעידת אדמה.
פתאום נשמע סיבוב מפתח בדלת. לאחריו צלצול ועוד אחד. שרית קפצה מן המיטה
כאילו הכיש אותה נחש. ההורים שלי, תישאר פה ובשקט , אמרה , זרקה עליה חולצה ומכנסיים במהירות ורצה לדלת,
בפתח עמדו הוריה, הביטו בה והבינו, למה השארת את המפתח בדלת? מה חשבת לעצמך?
אני מצטערת, למדתי ואז נרדמתי ולא הרגשתי איך הזמן עבר.

עם מי למדת? שרית התחילה לגמגם מעט, אה, עם חבר מהכיתה, גם הוא נרדם.
מה? שאל אבא, הוא ישן איתך , את בת 16, אפוא הוא, אני רוצה לראות אותו ועכשיו,
אמר אביה בכעס. טוב אני אקרא לו ענתה שרית והלכה לכיוון החדר שלה.
קראה לתומר להתלבש ולצאת אך תומר סרב לדבר עם אביה, שמע את הכעס בקולו.
"לא בא לי לדבר עם אביך" כך אמר לה ולא זז ממקומו.
שרית נשארה איתו בחדר בעוד האב מחכה להם בסלון, עברה רבע שעה, חצי שעה והם לא יוצאים,
האב החליט להיכנס לחדר של שרית ולהתעמת עם הבחור.
ניגש לדלת והקיש קלות, ושוב והפעם חזק יותר, אין תשובה, האב פתח ונכנס אך לתדהמתו לא היה אף אחד בחדר,
שניהם יצאו מהחלון ונעלמו.
המשך לשיקול דעתכם..