אהבה בטעם חציל

" לא הזזתי את האוטו כבר שנה אני אומרת לך"
היא אמרה, מנפנפת בידה אל הפקידה העייפה ונותנת לצמידיה הצבעוניים לרשרש על מפרק ידה ולהעיר את כל תושבי החדר שישבו בעצלות של בוקר על כיסאות העור הסינטטי.
ריח חזק של בושם מעורבב עם ריח הגריז חדר לאפו של תומר, הוא כיווץ את פניו.
"אני צריך קפה"
הוא קם מהכיסא ורגלו הימנית החליקה אחורה במהירות, מזכירה לו כי בחוץ יש שלוליות.
"סליחה רגע"
"כבר אמרתי לך המוסכניקים עוד לא הגיעו הקדמת בחצי שעה"
" יש פה בית קפה באיזור?"
" שמאלה בצומת ואז ימינה ברמזור",
היא אמרה.
עיניה נעולות על מסך המחשב ואצבעותיה מקלידות בנחישות על מקלדת הפלסטיק המצהיבה.

נחשול של אוויר קר חדר לריאותיו כשיצא מהמוסך וברח מריח הגריז, הוא הלך ברחובות.
מוקף במכוניות העומדות בפקק ובתוכם אנשים שקטים עם סימני שגרה על פניהם.
" בקרוב , אני אהיה אחד מהם".
רוח חזקה בשילוב של טיפות גשם קטנות וחדות בפגעה בפניו ואילצה אותו לכווץ את עיניו לחריצים קטנים.
הוא פנה שמאלה בצומת ואז ימינה ברמזור, למולו התייצבה דלת עץ ישנה ומעליה המילים:
"העץ הסגול – בית קפה".
‏
‏ דלת העץ הביעה את חוסר רצונה לשתף פעולה עם רצונו לפתוח אותה באמצעות חריקה חדה שגררה את מבטיהם של העובדים אליו, מבטים שהבהירו לו כי הוא הלקוח הראשון לבוקר קריר זה.
‏הוא לקח צעד מהדלת והסתכל סביבו, רצפת עץ עבה וחומה כיסתה את כל בית הקפה, שלטים מעץ עם מילים הצבועות בצבע סגול בוהק נתלו מהתקרה,
‏ואח קטנה בערה לה בצד ימין של החלל, גרמה לו להרגיש שהוא יותר במסבאה של ימי הביניים מאשר בבית קפה באיזור התעשייה של כפר סבא.

‏"בוקר טוב"
‏"בוקר" ענתה לו המוכרת, קליקים של מסטיק לעוס נשמעו מפיה ועיניה ננעלו על מסך הטלפון שהחזיקה,
‏ניכר היה שהיא כלל לא מעוניינת לקבל לקוחות בשעה כה מוקדמת של הבוקר.
‏" אני רוצה קפה שחור בבקשה"
‏"אין לנו קפה שחור כאן"
‏גבותיו התעקמו בחשד, הרי איך יכול להיות שבבית קפה לא יהיה את סוג הקפה הבסיסי ביותר.
‏"מה זאת אומרת?"
‏"יש לנו קפה נבטים, קפה אגסים, קפה חצילים.."
‏"קפה חצילים???"
‏" כן הוספנו לתפריט בגלל הביקוש הרב"
‏" הגיוני, סוף סוף ההמצאה שלה חיכינו"
‏היא צחקה והרימה את מבטה ממסך הפלאפון,
‏עיניה הצהובות בהו בו, הוא הבחין כי יש לה כמה נמשים ליד האף ושיער חום שמתחבא אסוף מתחת לכובע שחור ממותג.
‏ נחירות קטנות גרמו לאפה להתכווץ בזמן שצחוקה הרם העיר סופית את שאר העובדים הישנוניים.
‏הוא צחק גם, בעיקר מהמבוכה.
‏
"אתה חייב לנסות את זה" היא אמרה והושיטה לו כוס קרטון גדולה וחמה מלאה בנוזל שחור מהביל ומתוק, עליה שילם מחיר של כוס קטנה בלבד.
‏"טעים מאוד! ואני אפילו לא אוהב חציל".
‏
‏הם יצאו במשך 4 חודשים, ואז גרו ביחד ביחידת דיור קטנה בכפר סבא במשך שנה, עד שיום אחד לקח שלוק מכוס הקפה שהכינה לו והבין, שזה בכלל לא טעים לו.