אהבה אילמת (-2-)

שבועיים שלמים כמעט חלפו להם וכל יום שעבר הביא יום יפה יותר.
רוז ודין הפכו את הפגישות בבקתה לקבועת, הרגל קבועה ואהוב אליו חיכו בסוף היום.
"אני מצטער שאיחרתי." נכנס דין לבקתה, כשבידו מחזיק דבר מה.
רוז הנהנה בראשה, מסמנת לו שזה בסדר. אחרך הביטה במבט שואל על הדבר שבידו.
"הא, זה! זה גור חתולים קטן שמצאתי, היה לו קר אז לקחתי אותו והבאתי לו קצת אוכל בגלל זה התעקבתי," אמר, חושף לפניה גור חתולים שחור וקטן.
חיוך קטן הופיעה על פניה של רוז. 'הוא חמוד מאוד, אפשר להחזיק אותו?' סימנה באצבעותיה לדין.
דין הביט בה לרגע, חושב. "הא, כן בטח! פשוט אני עדיין חדש עם הקטע של הסימנים." הוא נתן לה את החתול ואחר כך גירד בעורפו, מובך.
בשבוע שהיו כאן, לימדה רוז את דין את שפת הסימנים במקום שהיא תכתוב. דין קלט את זה מהר אך עדיין התקשה.
שניהם ישבו שותקים, רוז עם החתול בידיה ודין שותק ומביט בפניה.
"רוז," הוא ביטא את שמה בעצב.
'מה קרה?' סימנה בדאגה.
"א-אני צריך לספר לך משהו." ידיו זזו לא הפסקה. הוא היה לחוץ.
רוז הרגישה איך לבה מפסיק לפעום. האם עכשיו יגיד שאינו מעוניין יותר בחברתה? האם נמאס לו ממנה?
"אני עוזב את העיר בעוד כמה ימים." ראשו היה מושפל, הוא לא היה מסוגל להביט בעיניה.
היא ידעה, זהו זה נגמר. גורלה היה להיות לבד, לנצח.
דמעות זלגו מעיניה, היא בכתה ללא קול.
דין הביט בה מבוהל. מה עולל? "אל תבכי," קולו היה חם ואוהב. "זה לשנתיים, אבל אני מבטיח לחזור. לא משנה מה." ידו לטפה את פניה.
רוז רצתה להביט בו חזרה, אך הרגישה כיצד האור שהדליק בלבה שוב נכבה.
"אני כל כך מצטער רוז, באמת. אני לא רוצה לעזוב אותך אך ההחלטה לא בידי," קולו הפך לעצוב.
לפתע, שתי ידיו חיבקו אותה. חיבוק כזה שהתפללה שלא יגמר.
"אני מבטיח לחזור. אני אשלח מכתבים והדבר הכי חשוב," לרגע קולו השתתק. "אני לא אשכח אותך." לרגע הרגישה איך הכל סביב נעצר. הוא לא ישכח אותה, הוא הבטיח.
דין הרגיש איך דבר חם מרטיב את חולצתו. הוא ידע למי שייכות הדמעות, אך לא ידע כיצד לעצור אותן מלנזול.
הוא רעד. כיצד יכל לפגוע בה? בנערה השברירית שכל כך היה אכפת לו ממנה? אבל הוא חייב לעזוב, הוא חייב להיות ליד אחיו הקטן והחולה אותו אהב כל כך.
הוא תפס את כתפיה והביט בה בפניה. "לפני שאני עוזב, אני רוצה שתדעי רק עוד דבר אחד." לחלקיק שנייה הייתה שתיקה. ואז הדבר אליו הכי פחות ציפה קרה.
שפתיו נפגשו עם שלה. היא עצמה את עיניה, נותנת להרגשה הנעימה להציף אותה.
הפגישה הרכה של השפתיים, הרגועה ואהבה אשר הביאה איתה, גרם להכל להרגיש לרגע מושלם מכדי להיות אמתי.
יללת חתול נשמעה לפתע ברקע. שניהם הביטו בחתול הקטן שילל משעמום.
דין צחק. "אני אוהבת אותך פרח שלי." הכינוי אשר נתן לה גרם ללבה לפרפר.
היא רצתה להגיד לו גם את אותם שלוש מילים. אבל היא לא הייתה צריכה, הוא ידע.