אהבה אילמת (-1-)

השיער הזהוב נפל ברכות על כתפיה, כמסגרת זהב לפניה.
למרות יופייה, היא הייתה בודדה ומבט קודר ועצוב ליווה אותה לכל מקום אשר הלכה.
עכשיו היא רק יושבת ומבטה בשקיעה דרך חלון בחדרה, רוצה להיעלם כמו השמש השוקעת. היא רק רצתה לברוח מהכאב החד אשר את לבה לא עזב.
דמעה זלגה מעיניה. 'אילו יכולתי לדבר, אולי העולם היה מקבל אותי אליו' חשבה בלבה.
היא הביטה על חדרה, הוא היה יפה ועדין ומלא ספרים נחו על יד מיטתה הגדולה.
הספרים, היו לה כמפלט ושמשו לה לחברה בשעת בדידותה.
הדמויות בספריה תמיד מצאו להם אהבה, כזאת שלעולם תעלם.
כל אחת מהדמויות עוברת מסע ארוך ומעייף עד שמגלה את הדבר הנקרא אהבה.
אך האם מישהו יחפוץ בלבה? ייתן לבו בשבילה? האם מישהו ירצה נערה שלעולם לא תוכל לומר דבר על אהבתה?
היאוש מילאה את לבה.
היא יצאה מביתה, ועשתה את דרכה אל מקום מחבואה.
ידיה פתחו את דלת הבקתה הישנה, אשר נמצאת על יד היער.
המקום היה אפלולי וקר, מתאים במיוחד בשבילה.
נר נדלק, מאיר את הבקתה. עכשיו זה רק היא, הנר והבדידות בבקתה.
דלת הבקתה נפתחה לפתע, ונער שחור שיער נכנס, מתנשף.
"זה היה קרוב," אמר לעצמו, עדיין לא מבחין בה.
רוז הביטה בו, מופתעת.
הנער הסתובב והבחין בה, פניו מופתעות כשלה. "מי את?" שאל אותה, מבולבל.
היא שתקה, לא מפני שלא רצתה לענות, מפני שלא יכלה.
"מדוע את לא עונה?" התיישב מולה, פניו קרובות לשלה.
היא ניסתה להוציא מילים מפיה, אך ללא הועיל. נגזר עליה לשתוק לנצח.
"את בסדר?" הנער היה מלא שאלות.
היא הנהנה בראשה לחיוב.
"אני דין. אני מצטער אם הפרעתי לך, זה בסדר שהשאר?" עוד הנהון קל בראשה.
שניהם ישבו מול זה, שתוקים.
"האם אינך יכולה לדבר?"שאלתו הפתיע אותה, איך הצליח כל כך מהר להגיע לתשובה?
היא הביטה בפניו, מאשרת בעיניה את שאלתו.
"בואי נחשוב על משהו שנוכל לתקשר אחד עם השני," קולו היה חם ומרגיע.
"יש לי!" קרא אחרי שתיקה קצרה.
הוא הוציא מכיס מכנסיו פנקס קטן ועט והגיש לה. "יש לי את זה כדי לא לשכוח דברים." סומק אדום הציף את פניו.
היא חייכה לו חיוך קטן ולקחה מידיו את הפנקס והעט.
"אז איך קוראים לך?" שאל אותה בחביבות, כזאת שלעולם לא הכירה.
היא שרבטה על הדף את שמה.
"רוז? שמך מתאים לך מאוד," אמר לה. "אז מה דעתך רוז, שנפגש כאן גם מחר ונכיר אחד את השני?"
לבה פעם בחוזקה מהתרגשות.
'אשמח מאוד' שתי המילים נכתבו על הדף.
לרגע הרגישה כיצד הבדידות מסתלקת מלבה ובמקומה נמלאה שמחה.