יפהפייה אך עצובה

"את יפה"
אתה אומר ומתיישב לידי.
"אבל גם עצובה"
יש לך את אותו ריח כרגיל,
סוג של ריח הדרים, אולי לימונים.
"כולם אומרים לי את זה"
אני אומרת ומנסה להתעלם ממך,
יודעת שאם אביט בך שוב,
הכול יצוף חזרה, והאמת שאין לי זמן לזה.
"את יפהפייה אך עצובה"
אתה אומר שוב רק בהרהור,
אבל הפעם, אני לא מצליחה לשתוק.
"בדיוק כמו עינייך" אני אומרת,
ולשניה אחת, אני בוהה אל תוך עינייך.
וזה מרגיש מדהים, אך אז, אתה מחייך,
והלב שלי קופץ אפילו יותר.
"אז בואי נהיה עצובים ביחד"