אהבה מלמעלה

אני הלכתי ברחוב , פנים מורכנות מטה.
אני מתחרטת על זה שהגעת, אני מתחרטת עליך.
אני הולכת ברחוב צבוע שחור ולבן, הכול חסר חיים ואתה צבעוני.
אני הולכת שקופה במסדרונות ההומים מאדם, הצרים שעליי סוגרים, חונקים.
לאהוב אותך זה כמו להיות כלואה כציפור שיר קטנה ותמימה שמנסה לברוח, לשווא.
אפילו לבכות אינני יכולה.
בכל זאת הבאתי זאת על עצמי, הסבל, הרוע, צדדי האפלים.
הוצאת אותם. איבדתי את צפוני, הדם הכי וכל הסבל המיותר.
אבל ידעתי, הבנתי, הפנמתי אתה כלום שנראה כמו אינסוף.
אני כעת מלמעלה מסתכלת עליך על האחד ששבר אותי.
נוטרת אני טינה לך, אך אסור להרוס כנפי הלבנות והצחורות אינן מרשות לי לעשות זאת.
אתה שמשכת אותי עם החיוך המושלם שלך.
נתתי לך פרחים והחזרת לי קוצים.
רק שתדע שם למעלה למדתי לסלוח.
רק שתדע שסלחתי!