Ticking clock- פרק ראשון

אחרי חמש תגובות (מאוד נדיר באתר) שעודדו אותי להמשיך לכתוב, הנה הפרק הראשון.
למי שאוהב להאזין למוזיקה בזמן הקריאה- מומלץ להקשיב למנגינה שבקישור ב'רציתי להוסיף'

דממה אפלה השתררה זה מכבר במצודה על ראש ההר. צמחי קיסוס טיפסו במעלה החומה, משתרגים מעלה ומטפסים ,לופתים את אבני החומה.
דמות צעדה בשביל הארוך שהוביל לחצר הפנימית של המצודה. היא נגלתה לסירוגין,כאשר אור הירח האיר דרך העצים עתיקי-היומין. פניה נגלו כאשר עברה את חורשת העצים.
הדמות הייתה גברית, פניה בהירים, עטורי זיפי זקן בהיר, עיניו נוצצות כלהב סכין.
הגבר צעד במעלה השביל, מביט בסקרנות בעצים הגבוהים, עבי הגזע והענפים. ברדס גלימתו הארוכה השתרך מאחוריו וניקה את השביל מהאבק והלכלוך שהצטבר במקום מזה שנים, עדות נוספת לכך שהמקום נטוש.
הגבר פסע בפסיעות ארוכות, נעליו הרכות מחליקות על פני השביל המרוצף אבן שחוקה. עיניו הכסופות ננעצו בשמיים האפורים וסוערים, והוא נאנח.
הוא טיפס במדרגות החדות שהובילו לחצר הפנימית של המצודה. האבן המוצקה והגסה שממנה נחצבו המדרגות היו ישנות מאוד, וניצבו שם מאז הוקמה המצודה.
הוא נכנס לחצר הפנימית, כותש את העשב הקמל. כלובים-כלובים ממתכת מחלידה כיסו שטח נרחב מהחצר הפנימית. הוא הביט בהם בתמיהה, והסיט את מבטו כשראה עצם ירך גדולה של אדם.
הוא המשיך לצעוד במעלה השביל המלוכלך, עיניו נעוצות במצודה הגדולה והמאיימת שניצבה מולו. הוא סקר במבטו הכסוף את עמדות השמירה הנטושות ונאנח, שוב, בעצב.
ברדס גלימתו נשמט בעקבות הרוח ששרקה בעוצמה; שיערו הבהיר כיסה את אוזניו הלבנות. הוא הסיט אותם בהינף יד.
על אצבע המורה שלו הייתה טבעת מתכת אפורה, כבדה, משובצת אבן חן שחורה. מצולות האבן נצצו כשל יהלום, ופאות מלוטשות רבות מספור נצנצו כשאור הירח פגע בהן.
הוא מיהר לקמוץ את אגרופו,מביט בפראות לכל עבר. התנועה לא הלמה אותו, שכן הרושם שנתן עד כה הוא של איש שלו, רגוע ועדין.
כששום איש לא התנפל עליו בחרב שלופה, הוא נרגע מעט, והמשיך בהליכתו האיטית אל המצודה. ציפורים כהות-כנף הביטו בו בסקרנות, וכשמצאו אותו לא-מעניין במיוחד, פנו בחזרה להתעופף בין עצי האדר, שעלוותם אדומה באותו ליל-סתיו לא אופייני.

הוא עדיין הלך, באיטיות מייגעת, אם כי זהירה יותר, לעבר המצודה.