The One That Got Away – פרק 12

נכנסנו קודם לבית שלי.
"גם אני גר בקומה שלישית." אמר צ'ארלי כשלחצתי על הכפתור במעלית.
אני נכנסתי לבית ועמדתי לפני הדלת, צ'ארלי עמד מאחורי, כמו ילד קטן שנכנס לאולם אירועים מלא באנשים, שמתחבא בתוך החצאית של אמא (רק שצ'ארלי יותר גבוה ממני…).
"אאאאאאאןןןןןןן!!!!!!!" צעקה אחותי קייסי ורצה אליי. שנייה לפני שדפקה קפיצה קיטשית עליי היא קלטה את צ'ארלי ושאלה בחשדנות:
"מי זה? בעלך??" חייכנו שנינו. לאחותי לא היה מוזר שאני מחייכת כי לילדים קטנים יש לי חיוכים וסבלנות בניגוד מוחלט לאיך שאני עם כל השאר.
הרמתי אותה ואמא התקרבה, אמרה לי ולצ'ארלי שלום.
"אני יוצאת תכף." אמרתי לה.
"טוב." היא ענתה.
"בוא צ'ארלי." הובלתי אותו לחדר שלי וכשהיינו במסדרון אדווין צץ.
"נו, יצאתם חיים?" לגלג.
"כן, לצערך." אמרתי והמשכנו ללכת, בזמן שהוא כיווץ את ידיו והצמיד אותם, עושה קולות של נשיקות. התעלמנו ממנו ונכנסנו לחדר.
"זה הארון בגדים." אמרתי לצ'ארלי.
"הי אן! תזרקי לי תחתונים!" קרא אדווין מהשירותים.
"דוחה כינים." אמרתי לצ'ארלי, לקחתי תחתונים וזרקתי לו.
"זה המיטה של סבתא." הצבעתי על מיטת יחיד שנצבה בפינת החדר.
"וזה," הצבעתי על מיטת קומותיים, "העליונה של אחי ואת התחתונה חולקות אני ואחותי.
אנחנו לא ישנות ביחד בגלל מחסור במיטות," הבהרתי לו. שלפתי מיטה קטנה שהייתה מתחת למיטה של סבתא, מצופה בסדינים ילדותיים, "אנחנו ישנות ביחד כי אחותי לא מוכנה לישון בלעדיי."
"גם אני לא מוכן לישון בלעדייך." לחש, בדיוק כשסבתא נכנסה.
"אני יצא עכשיו…" מלמלה ונעלמה, צחקנו.
שמתי את התיק בפינת החדר וכשהסתובבתי נתתי לו נשיקה קלילה על הלחי. שמחתי מאוד שאני לא עומדת למות.
"שירותים, שירותים." דפקתי על שתי דלתות, מציגה לו עוד חלקים בבית.
"היי! אני כאן!" צעק אחי מבעד לדלת.
"אנחנו יודעים!" ענה צ'ארלי ואני שמחתי שהוא מרגיש בבית.
"זה החדר של ההורים." אמרתי וצ'ארלי הגניב הצצה.
"אלה ג'וני ודיוויד," הצבעתי על תמונה שהייתה על הקיר.
"ואלה אבא ואמא." הצבעתי על תמונה נוספת.
"את שיכפול של אבא שלך!" אמר צ'ארלי.
"אני יודעת." אמרתי, "יש לנו אותו מראה, אותם מחלות…"
"מטבח." אמר צ'ארלי.
"מתוחכם אתה!" צחקתי.
"ביי!" אמרה אמא, ויצאנו מהבית שלי לכיוון הבית שלו.