sound of madness פרק 5

……אף מכונית לא נראתה בדרכינו והצד המואר החשיך במהירות מפחידה.
"מה תעשי עכשיו? איפה תישארי?" שאל בחור בצעקה לעבר קרוליין בעודו נסע באופנוע הירוק. קרוליין הסתובבה עליו במבט זועם והיה אפשר לחשוב שהיא תחנוק אותו עוד שנייה, הבחור האט את אופנוע בפחד והשתכל מאחוריי כולנו. "אני אמצע כבר פתרון, התחת שלי לא מוכן להכנע כל כך מהר" היא השיבה בצעקה לאחור ושמעתי את הכעס בקולה. השלג התחיל לרדת שוב פעם במהירות ונערם על הכביש. "אנחנו צריכים למהר" היא אמרה בקול כעוס בתור פקודה, מהרנו חזרה להכניס את האופנועים, הבחור שרכב על האופנוע הירוק כיסה את האופנועים שלנו.
"טוב אני אזוז" אמרתי בעודי מתקדם אחורנית עם ידי מתנופפות בצידי גופי. קרוליין הסתכלה עליי בזעם ועיניה עילצו אותי לעצור. "לאן אתה חושב שאתה הולך?" היא שאלה אותי מרימה את סנטרי טיפה מעלה נועצת את עינייה בשלי. גיחכתי בגרוני בלחץ ועניתי בקול חלוש "לשום מקום." קרוליין גלגלה את עיניה בסרקסטיות ולחשה באוזני השמאלית. "אני יודעת מה אתה מחביא ילד לבן ויתכן שסודך לא ישמר איתי עד הקבר עם לא תעשה מה שאגיד לך" היא לחשה לי בארסיות וזה הרגיש כאילו היא נחש המכיש אותי בצוואר מזריק את ערסו בכוונה להרוג אותי.
בלעתי את רוקי בפחד ועמדתי במקומי. היא התקדמה חזרה לעבר הבחורים ודיברה איתם ביחידות ובסופו של דבר חיבקה אותם להתראות. היא חיכתה שהם יעזבו ואז היא פתחה את פיה לדבר בעוד השלג יורד. קרסתי בשלג רועד קופא מקור. היא הנידה את ראשה בשלילה ועזרה לי לקום והובילה אותי לבית קפה מעודר. בצד האפל הכל מרופט שחור ומלוכלך…. שונא את זה. התיישבנו ליד אחו וקיבלנו שם שמיכות התכרבלתי בכורסא עם השמיכה ליד האחו וקפה חם בידי. "כך אותי לשם" היא אמרה ברוגע נועצת באש. "מה זה?" שאלתי לא מבין. היא נעצה את עיניה בארסיות לעברי. "אתה יודע למה אני מתכוונת" היא אמרה והזיזה את שפתיה אומרת את המילים 'הצד האפל' מבלי להוציא קול. הורדתי את ראשי בתבוסה. "איך עלית על זה?" שאלתי שותה מהקפה.
"נתחיל בזה שאתה שיקרת ממש גרוע נמשיך בזה שעורך לבן אך דיי שחום לעומת אחרים כאן ונגמור בזה שאמרתה שאשתך לעתיד שלא קיימת יולדת כשכאן מתחתנים רק בגיל 28 ואתה בן 19 חמוד שלי" היא חייכה עליי בשטניות. "זה לא משנה אני לא הולך חזרה לגהנום הזה" אמרתי חלושות מביט בחצי כוס הקפה שנשארה לי. "אתה אכן תיקח אותי או שתיכלא בצד המואר" היא אמרה באגרסיביות מוכנה לרצוח אותי. "למה את רוצה לכת לשם? חשבי שעושים סיורים עלינו בצד המואר. אנחנו לכודים שם כמו חיות וכולכם מסתכלים עלינו מלמעלה מאחורי גדר מלאת קוצים" אמרתי באכזבה וכאב. בעבר כשאנשים שנכלאו בצד האפל הם השיבו מלחמה ניסו לברוח מהגהנום… אך עם הזמן ויתרנו נכנענו לדרישותיהם ונחלשנו. אנשים כמו אימי בעלי כוחות מאגיה שחורה שהתעסקו עם המתים וכישפו אנשים נקראים בני דמם של לילית. הם מתחבאים בצללים כיוון שתמיד מחפשים אותם בצד האפל והמואר… השומרים מחפשים אותם מוציאים אותם להורג ותולים את ראשיהם על גדר הקוצים להראות את חוזקם.
"אבא שלי עשיר ומנהל חצי מהעיר שלנו… זה כפר, העיר הייתה מלאת אורות. אני לא רוצה את זה אני רוצה להיות אפלה אני צריכה למצוא אחד מבן דמה של לילית." היא אמרה בכאב. "למה?" שאלתי עיניה נרא מלאות חרטה כאב והיא התחילה לדמוע. לא יכולתי לעמוד בזה והלכתי לעברה מחבק אותה מלטף את גבה. "עם את רוצה ללכת לשם את תצטרכי לספר לי הכל אחרת לא אעזור לך להכנס לשם." אמרתי בשטניות שבי, מראה לה שאני אכן שייך לצד האפל. היא התכרבלה בחיכי ללא התנגדות. והיא פתחה את פיה לספר לי את סיפור חייה שהוביל אותה לכאן, עלי, ולחיפוש אחר מכשף אפל, אחר בן דמה של לילית.