Place in heaven – מקום בגן עדן – פרק 15

עוברות שבועות, חולפים הימים, משהו מוזר מתחיל לחלחל לבפנים.
הרגשה רעה שלא עוזבת, הסרט במוח רץ.
משהו שגורם לערעור הרגיל שבתוך ליבי להתעורר ולהתחזק אף יותר ויותר.
בזמן האחרון שחולף, אני מרגישה כל כך לבד, כל כך בודדה.
לא משנה כמה אנשים יהיו מוקפים סביבי, משהו בתוכי גורם לי להרגיש כל כך לבד עם עצמי.
אני עדיין לא מדברת עם ליה, כבר חלפו שבועות , חודשיים מאז אותו היום בדירה של שיין, שקיבלתי החלטה שהפכה את חיי.
עם אשלי אני מדברת פה ושם, בגלל שאנחנו תחת אותה קורת גג, מחליפות מילה בבוקר, לילה טוב בערב, מעבר לזה, כלום.
זה כבר הפך לשיגרה, לקום בבוקר, לברוח מהבית, לברוח מהלימודים, להתפטר מהעבודה, לחזור בערב וללכת לישון.
וזה חוזר על עצמו בכל יום, גלגל שמסתובב לאט על צירו.
אדם לא עונה להודעות שלי כבר במשך כמה ימים, אני לא רוצה להיראות תלותית, אבל לא עובר לי היום בלי לשלוח הודעה שלישית.
אין ספק שהוא מסנן אותי, נותן לי להגיע לתא הקולי, וההרגשה הרעה שמתפשטת לה רק גוברת ומתעצמת בתוכי.
אין לי כוח כבר לקום מהמיטה, גם המקום היחיד שאי פעם סיפק לי נחמה, הפך עכשיו למלכודת של מחשבות בכל פעם שאני רק מכסה את עצמי בשמיכה.
וזה כל כך קשה , התחושה הזאת שאני עומדת לאבד את זה.
למרות שאני מנסה בכל הכוח, אוחזת חזק בציפורניים, הדמעות לא מפסיקות, לא מצליחה לעצור את עצמי מלבכות בינתיים.
והמלחמה הזאת שבתוכי, ואיזה שהוא צד חייב לנצח.
וזה עומד להיעלם, כאילו לא נברא, כל זכר כלשהו מתאדה, והפחד שוב משתהה.
התחושה הקשה הזאת של להיות לבד ממשת ועומדת לה בפתח, אני לא יכולה לעצור את ההרגשה שהלב עומד לקרוס מרוב המתח.
הכל נראה חשוך ואפל מבפנים, אבל בעצם הכל מואר מבחוץ, הכל שקט, מבעד לחלון אפשר לראות את השמש זורחת.
בעוד בתוכי מלחמה, סערה , אני לא מצליחה יותר להתמודד עם הלחץ.
אני לוקחת נשימה עמוקה, למרות שאני הופכת כפייתית, אני שולחת הודעה רביעית.
-אני יודעת שאתה קורא את ההודעות, למה לא לענות? , זה כואב אתה יודע…-