Place in heaven – מקום בגן עדן – פרק 14

•נקודת מבט אדם•

פרשתי את הסדין העבה על הדשא הירוק והצח, עדיין מלא בטיפות מים מהגשם שירד כמה שעות קודם לכן.
הנחתי את התיק שהכנתי והתיישבתי על גבי הסדין העבה.
״למה את מחכה?״ הבטתי עליה מחייך, היא התיישבה לצידי, נשענת אל תוך גופי, ומתרפקת על החזה הקשיח שלי.
קרני השמש האירו את פנייה באור כל כך בהיר, כל כך יפה.
רכנתי מטה, עד ששפתיי נגעו בשלה, מנשקות בעדינות, ידה נחה מאינסטינקט על הלחי שלי, לא רצתי לעזוב אותה בחיים, הרגע הזה כל כך מושלם.
לאט לאט שפתינו התנתקנו, התעניתי מכל רגע שהיא מתרחקת ממני.
היא חזרה להישען על החזה שלי, ״אני אוהב אותך״ לחשתי באוזנה, מנשק קלות את קצה קודקודה.
״אני יותר״ היא מחייכת לעברי, גורמת לרגע הזה להיות מושלם עוד יותר.
״את רעבה?״ שאלתי אותה, הבאתי איתנו תיק מלא באוכל.
״כן״ צחקקה קלות וקמה קצת ממני, מאפשרת לי מרחב של תנועה.
הוצאתי מהתיק את הכריכים שהכרחתי את אחותי לעשות עבורי.

שעות ארוכות שאנחנו יושבים כאן, שוכבים על הסדין העבה ומביטים בשמיים המלאים עננים, זה ניראה כאילו עוד שנייה וגשם אימתני ישטוף אותנו.
שמיכה עבה כיסתה אותנו מעל, שומרת על חום הגוף שלנו פה בקור הזה.
הבטתי לעברה, היא הביטה בשמיים האפורים, מידי פעם קרני שמש קטנות מצליחות לסנוור אותנו, להאיר אותה באור כל כך עדין.
היא גרמה לי להתאהב בה כל כך מהר, אהבה באה בכזאת מהירות, וצריך לשמור עליה היטב כדי שלא תלך באותה הפזיזות.
״אתה יודע משהו…״ היא קוטעת את השקט שיש בנינו כבר שעות.
״מה?״ אני שואל אותה, מסיט מעל פנייה שערה עיקשת שחורה אל מאחוריי אוזנה.
״הטעות הכי גדולה בחיים זה…״ היא עוצרת לרגע, מסובבת את מבטה אלי מהשמיים האפורים, ״זה לפחד לעשות טעויות״ היא משלימה את המשפט.
היא צודקת, זאת הטעות הכי גדולה שקיימת, חיים רק פעם אחת, אז לא צריך לחשוב פעמיים לפני שעושים משהו.
״למה הכוונה?״ שאלתי למרות שהבנתי, רציתי לדעת מה הפואנטה שבדבריה.
״סתם… מחשבה שעברה לה רגע במוחי״ ענתה בחיוך קל, מלטפת את הלחי שלי המלאה זיפים קטנים.
״את יודעת שהתאהבתי בך מהרגע הראשון שראיתי אותך, אני זוכר כל פרט, מה לבשת, איך התאפרת, אני זוכר כל מילה שאמרת, לא הפסקתי להסתכל עלייך כל אותו הערב״ לחשתי לעברה, חיוך קטן התעקל על השפתיים הורודות והיפות שלה.
קירבתי אותה אלי, בין פנינו רק סנטימטר אחד קטן ובודד.
״אני אוהב אותך, ואני אף פעם לא אפסיק״ אני לוחש לה, מקרב אותה אלי עד ששפתינו נוגעות האחת בשני, נישקתי אותה, מרגע לרגע מעמיק יותר ויותר את הנשיקה.
אנחנו מתנתקים לאט, אחרי דקות ארוכות שלא הפסקתי לנשק אותה.
״אני יודעת״ היא לוחשת ברוך.