Place in heaven – מקום בגן עדן – פרק 3
רעש מנועים חזק מהדהד נשמע מרחוק, כמו תחרות של אגזוזים מי מרעיש יותר, מי עושה צליל הרבה יותר חזק מהשאר.
״הינה הם באים!״ צחקה ליה בהתרגשות יתרה, וקמה במהירות מהספסל עליו ישבנו, רצה אל עבר היציאה מהפארק החשוך, אל המדרכה, לשפת כביש האספלט השחור לחכות שהם יגיעו עם האופנועים המרעישים.
אשלי קמה מהספסל ואני מיד אחריה, הולכות בקצב מהיר אל עבר ליה שכבר מחכה על המדרכה האפורה המרוצפת.
עמדנו ליד ליה על שפת הכביש, בזמן ששיין אדם ודין החנו את האופנועים על שפת המדרכה.
״מי עם מי?״ אמר דין בחיוך כשהוריד את הקסדה מעל ראשו, מביט על ליה שחייכה אליו בשובבות, ״אווה איתי״ חייך שיין וירד מהאופנוע המעוטר בעיטורים לבנים-כחולים- ואדומים עליו ישב ומשך אותי לעברו, הוא עלה בחזרה על מושב העור וסימן לי לעלות מאחוריו.
התיישבתי אחריו על כיסא העור השחור והמבריק, ריח עור חדש נישא באפי.
הוא הושיט לי את הקסדה הלבנה עם עיטורים כחולים- אדומים התואמים לאופנוע השטח עליו ישבנו והורה לי לחבוש אותה על ראשי.
״קדימה בואי עלי״ דין חייך לעבר ליה בשובבות, תוך פחות משניה קצרה ובודדה היא כבר התיישבה מאחורי דין על אופנוע השטח הירוק-שחור שלו וחיבקה את מותניו.
״אשלי את איתי״ חייך אדם אל עבר אשלי ומשך אותה אל האופנוע השחור עליו ישב.
היא עלתה מאחוריו טיפה בהססנות, חיבקה את מותניו חזק בזמן ששלושת רכבי השטח התניעו בקול רם את המנוע החזק.
רעש האגזוזים מילא את הרחוב השקט בשעת ערב מאוחרת, השעה קרובה לחצות הלילה.
השמיים מכוסים בעננים כהים, בניהם מבצבצים אלפי כוכבים נוצצים ומבריקים, ירח עגול ומלא נתלה ברקיע השמימי והכהה, משלים את הרקע הלילי והדומם שמסביב.
״תחזיקי חזק״ אמר שיין בקול רם, גובר על רעש האגזוזים המרעישים, דין וליה כבר התרחקו בכביש ונעלמו באחת הפניות המובילות ליציאה מהרחוב הארוך בו צעדנו בדרכנו קודם לפגוש את שיין ואדם.
אשלי ואדם נסענו בכיוון הנגדי ממנו, רעש אגזוז האופנוע שעליו נוסע אדם מפר את שלוות הרחוב ומהדהד למרחקים.
הידקתי את אחזתי במותנים של שיין, רעש האגזוז גבר והוא נסע במהירות על אופנוע השטח לידע לא ברור.
הרוח הקפואה העיפה את שערי השחור והחלק לכול עבר, הידקתי חזק את אחיזתי במותניים שלו, הוא רק צחקק ומרגע לרגע הרגשתי את המהירות גוברת ועולה, ״תוריד הילוך, אני לא רוצה למות הלילה״ צחקקתי בקול מנסה לגבור על רעש המנוע החזק ועל רעש הרוח המצליפה על פנינו.
״כול עוד את איתי, אני לא אתן לך למות״ אמר בקול רם, גובר על רעש המנוע החזק, ומיד אחר כך פורץ בצחוק קצר ומדבק שגורם לגיחוך להיפלט משפתיי.
משהו במילים שלו גרמו לי להאמין, והערעור הקבוע שבתוך הלב שלי גרם ללבי להחסיר פעימה נחוצה, זה רק גרם לבלבול לפעפע בתוכי.
״תחזיקי חזק!״ צעק בקול, גובר על רעש המנוע הנוהם בחוזקה, מפר את שלוות הלילה בעיירה הקטנה בה אנחנו חיים.
הידקתי את אחיזתי במותניו, מתחת לג׳קט המותגים השחור שלו אפשר היה להרגיש את שריריו נדרכים כשהוא ביצע עיקול חד לאחד הרחובות הצדדים.
צווחת בהלה חלושה נפלטה מפי בתגובה, ומיד צחוקו הפרוע והממכר מילא את האוויר מלווה לרעש המנוע הרועם.
״אל תפחדי, כול עוד את איתי, לא יקרה לך דבר״ מילותיו נחרטו במוחי, משום מה ידעתי בוודאות שהוא לא משקר לי, שהוא אומר אך ורק את האמת.
והערעור שתמיד נמצא בליבי התחזק.
הרוח הצולפת על פניי לאט לאט התחלשה,
המנוע הרועש לאט לאט השתתק עד שכמעט כבר לא שמעו את רעשו המהדהד ברחוב, האופנוע לאט לאט חדל מלנוע ונעצר בחזרה ליד הפארק בו היינו לפני כן.
הורדתי את הקסדה מעל ראשי, נותנת לשערי השחור פחם להתפזר בשלמותו, סירקתי אותו עם אצבעותיי מהרוח העיקשת שבילגנה אותו.
״יפה לך פרוע״ חייך וקרץ לעברי, פורע את שערי בידיו, ״די״ צחקקתי דוחפת את ידו ממני וממשיכה לסרק באצבועתיי את שערי השחור והחלק.
רעש אגזוזים מוכרים מלאו את הרחוב השקט, אחד אחרי השני הם הגיעו, אשלי ואדם חנו את האופנוע שטח קרוב אלינו לצד המדרכה, ודין וליה עצרו בדיוק אחריהם.
הבטתי אל השעון שעל מפרק כף ידי, מנורת הרחוב האירה לי באור קלוש את השעה המאוחרת, המחוגים הזהובים הורו על השעה שלוש לפנות-בוקר.
״הגיע הזמן שנעוף הביתה״ אמרה אשלי בחצי חיוך מתוק, ״מה כבר?״ שאל שיין עם חצי חיוך מבולבל ומבואס, מביט בפניי ועובר להביט בפנים של ליה שבהתה בפניו של דין.
״בואו לפחות נחזיר אתכן לבית״ הציע דין, ומיד ליה קפצה על המושב האחורי באופנוע השטח הירוק-שחור שלו.
נהמת המנוע שוב הרעישה והדהדה ברחוב הדומם, הוא לחץ על הגז ונסע במהירות על כביש האספלט, פחות מכמה שניות ונעלם מטווח הראייה של כולנו.
״בואו נעוף גם אנחנו״ מלמל שיין, והצביע בראשו על אופנוע השטח עליו נסענו לפני מספר דקות אחדות.
אשלי עלתה בחזרה על האופנוע השחור, מאחורי אדם, ואני עליתי בחזרה על האופנוע האדום-כחול-לבן מאחוריי שיין, שוב תופסת חזק במותניו השריריות.
״מי שמגיע אחרון בן-זונה״ צחק אדם ולחץ על הגז, פותח בנסיעה מהירה וכבר עוקף את היציאה מהרחוב תוך פחות מכמה שניות קצרות.
״תחזיקי חזק ילדה, שלא תמותי צעירה הלילה״ צחק שיין שוב צחוק משוחרר וממכר, לוחץ על דוושת הגז, המנוע מרעיש בקולי קולות ושוב מפר את דממת הלילה השקטה.
הוא לחץ על הגז וגם אנחנו פתחנו בנסיעה מהירה, תוך כמה שניות בודדות והספקנו לעקוף את אדם ואשלי על אופנוע השטח עליו הם נסעו במהירות.
הוא עצר את אופנוע השטח בחנייה מתחת לבניין בו אשלי גרה, ״צוחק מי שצוחק אחרון״ חייך שיין לעבר אדם ואשלי שחנו אחרינו לאחר כמה שניות ארוכות את אופנוע השטח עליו הם נסעו.
״זה לא פייר״ צחק אדם שולף סיגריה מקופסת הסיגריות שבתוך כיס הג׳קט שלו.
״אנחנו עפות, שיהיה לילה טוב״ אמרה ליה שעד עכשיו הייתה בשקט, היא חיבקה את דין חזק, ונתנה לו נשיקה ארוכה על הלחי, ״נתראה מחר״ חייכה לעברו בשובבות ופסעה אל עבר פתח הבניין הישן.
״לילה טוב״ חיבקתי את שיין שחיבק אותי בחזרה ונתן לי נשיקה קצרה על הלחי, עברתי להיפרד לשלום מאדם שגם הוא חיבק אותי ונתן לי נשיקה קצרה על הלחי.
אשלי נפרדה משיין, ודין כבר נסע לפני שהספקנו להיפרד לשלום גם ממנו.
״לילה טוב אווה״ קרא אחרי שיין שהתקדמתי אל עבר פתח הבניין של אשלי.
הסתובבתי לעברו מחייכת חיוך קטן ומנופפת עם ידי לשלום בזמן שהוא ואדם נסעו על אופנועי השטח השונים שלהם.
״תפסיקי ילדה מאוהבת״ חייכה לעברי אשלי מושכת אותי לבניין, ״אני ממש לא מאוהבת״ צחקתי בקול, מדביקה בצחוקי את ליה.
״אם כבר מאוהבת… זאת רק ליה״ חייכתי לעבר ליה שניראתה חולמנית לרגע קל ובודד.
״תפסיקו לחשוב על בנים, ותעלו כבר לבית״ חייכה אשלי דוחפת אותי ואת ליה אל תוך הבניין השקט.
תגובות (1)
פרק ממש יפה :)
תמשיכי :)