navu
ליד קופיקס או קופיז או משהו אחר שהעלה את המחיר הייתה גינה. גינה ציבורית קטנה, שקטה, רגועה. היו שם ילדים קבועים מגנים והורים קבועים משכונות קבועות. שכונות עשירות בלב רמת גן ליד המיחזורית שמלאה בבקבוקים ריקים סוללות משומשות ושקיות ניילון קרועות. היה שקט בגינה וכל יום בבוקר הילדים היו יוצאים וצוחקים משתעשעים נופלים ואז קמים וחוזר חלילה. הם גם היו מתחלפים אחרי שעה או שעתיים ובמקומם היו באים אחרים עם הורים אחרים עם בעיות אחרות. קצת לפני שיורד הלילה הילדים היו נעלמים ואז הפארק היה מתמלא באנשים זקנים, מבוגרים מרירים. נערות בנות שש עשרה לבושות בפרוות שועלים שלא באו להתנדנד על הנדנדות, אולי על דברים אחרים. וגם בלילה הפארק הומה חיים ויש מלא אנשים. פחות ילדים. יותר מזרקים. סמים. שיגעון. ידיים שנוגעות בניגוד לרצון של אחת או שתיים או עשרים. ודווקא כשצריך אין שוטרים. בבוקר שוב הכל כרגיל. הילדים באים באמת להתנדנד המשאית מרוקנת את המיחזורית החיים שבים לנורמליזציה. השוטרים נותנים דוחות לאנשים שחנו באדום לבן והם משלמים. האנשים השקופים משלמים. השאר דיי נהנים האמת, אמצע רמת גן והחיים דיי שלווים. ואחרי שסוגרים את הדלת ונועלים מלמעלה ומגיפים את התריסים לאף אחד לא באמת אכפת. לך יש בית, יש לך כלב. יש לך תוכי מדבר עם רנולט בחניה. יש לך ילדים יש לך משפחה. יש לך שקל אחד יותר לשלם לאייס קפה מגעיל בקופיקס. יש לך עוד שניים כדי לתת להומלס בפינה. ראש פינה. ראש העין. פריפריה. בהצלחה בחיים חיבוקים ופרחים לכל העונים נכונה;
מה ההבדל בין מטוס לציפור?
תגובות (0)