lullaby (על השיר של nickelback)

רק תנסי לשרוד, לחיות, לחייך..רק תנסי להיות שלי לרגע..אני רוצה שתדעי שאת לא לבד..רק תנסי לשרוד ולענות לי ולא להתעייף, כי הדרך ארוכה ורצופה עליות ושמחות ואני לא אוכל להתמודד עם זה בלעדייך.אני רואה אותך צועקת ונאנקת מכאבים על מיטת היולדות, והדבר היחיד שאני יכול לעשות זה ללטף את ידך וללחוש לך מילים אוהבות.אני רואה עד כמה שאת סובלת ובסוף,אני רואה אותה-את בתנו והיא כל כך דומה לך! ומניחים אותה בידייך ואני רואה אותך שמחה, עד שעינייך מתגלגלות וראשך נשמט למטה.על פנייך,עדיין פרוש חיוכך המקסים למרות שהמכשירים מהבהבים ללא הפסקה,במהירות מהירה ועם סימנים לא חיוביים..

רק תנסי לשרוד! לחיות איתי! לא לוותר..אני לא יכול להרשות לעצמי לאבד אותך..אני לא רוצה להיות לבד…את לא עונה ולא מגיבה ודוחפים אותי כבר החוצה מהחדר ואני מחכה שעות ארוכות אבל אף אחד לא מגיע אליי. הילדה שלנו נמצאת במחלקה שליד ואני נקרע בין שני המקומות..האם ללכת אליה? או לחכות לך?

אני רק חושב עלייך וחיוכך הנעים והמוכר עולה בדמיוני ואני מחייך, כי חייכת את אותו חיוך כשראית אותה ,שנייה לפני שעזבת. הבשורה המרה הגיעה אליי כשכבר נשברתי לגמרי, ואני רק יכול לומר שליבי נשבר לאלפי רסיסים..החלל שהותרת בי לעולם לא יתמלא ואני לא יודע איך אני אמשיך לחיות בלעדייך- אף פעם לא כאב לי כמו שכואב לי עכשיו. כל כך רציתי שתהיי פה ותחזיקי אותה..כל כך רציתי שתשרדי ולא תלכי ממני…

אני לוקח את ביתנו לבד מבית החולים, כשעיני נתקלת במגזין המרצה להורים על מסירת ילדיהם לאימוץ.בלי להניד עפעף, אני לוקח מגזין אחד והולך הבייתה. עוברים הימים ואני לא ישן, בוכה ברגעים שאני שומע את בכי ילדתינו וצועק לאלוהים שיעשה משהו..זה יותר מידי! הבכי שלה בלתי נסבל. זה כואב לי לשמוע אותה סובלת. זה כואב לי לחשוב שהילדה שלנו תגדל בלעדייך..אני רוכן לעברה ומראה לה את תמונתך.."remember when you killed her,little one?" אני שואל אותה ,מעט בכעס אבל היא לא עונה ודמעות עולות בעיניה, כאילו שהיא מבינה את דבריי ועצובה כמוני..

והיא שוב בוכה ושוב בוכה אבל הפעם משהו משתנה..כשאני מרים אותה, היא מחייכת אליי. היא מחייכת אליי ורוצה להיות בחיקי..היא כל כך מזכירה לי אותך! החיוך עולה לי יותר על הפנים..אני מתחיל להבין למה כל כך התעקשת לא לבצע הפלה..אז לא. אני לא אמסור את הילדה שלנו לאימוץ. אני לא אהרוס את חיי.

אהובתי,אני אוהב אותך..אני רואה אותך בפרחים הגודלים באדניות ששתלנו אז ביחד, בתמונות שלנו ובילדתנו..ואני יודע שאת רואה אותנו מלמעלה ושמחה שאנחנו מאושרים..