"Love"- There is a devil in the cold dark streets".

לעזאזל,
היא הייתה תמימה בעולם של שדים.
שמרה על זכות שתיקה והעדיפה לשתוק כי חשבה שזה מה שיעצור את הכאב, אבל פעם אחת היא לא שתקה, פעם אחת היא הרגישה בנוח לצד אדם זר מוכר ואמרה" אני אוהבת אותך" היא לא הבינה נכון, זו הייתה אשליה, אין דבר אמת מפי הזר שענה לה שזה הדדי והיא נשברה.
דמעות הציפו את פנייה מבלי שרצתה בהם ולבכות בקול לא יכלה מחשש שמישהו ישמע וידע ויראה,
אז גם הלסת כאבה לה,
בוכה עם חצי פה פתוח בכאב ונאבקת לא להוציא קול.
כאב פיזי שוטף את גופה והיא מרגישה את ליבה מתכווץ מכאב בכל פעם שחשבה על המילים
"אני אוהב אותך" שאמר לה, בכל פעם שחשבה על המילים שהיא אמרה לו, "אני אוהבת אותך", היא מרגישה ריקה מתוכן מלבד כאב חד כסכין, ומרגישה כמו נשמה אובדת בתהום של מוות, אובססיה לאדם שלעולם לא יהיה איתה,

היא יוצאת לשאוף אוויר, בדרך פוגשת באדם בלתי רגיל משונה ושונה, הוא אומר לה לבוא איתו ושהוא יעניק לה כל טוב, והיא, שכבר שבורה-משתכנעת.
הם הולכים ומגיעים לשדה פתוח, זה היה לילה, האור היחיד המואר הוא אור הירח החלש, לפתע מופיע שביל של מדרגות קטנות וזהירות, הזר מלווה אותה ואומר לה לעלות, והיא עולה.

לאחר כמה מדרגות אחדות, היא מתחילה לחוש בכאב, כל מדרגה כואבת יותר, הזיכרונות שלה מתחילים לצוף, היא מתקשה להמשיך אך הכאב צורב, באמצע,
היא עולה עוד מדרגה ונזכרתי במילים,
היא עולה עוד מדרגה ונזכרת באכזבה כשהוא אמר לה" יש לי חברה."
היא עולה עוד מדרגה וחושבת על כך שרק עד לפני חודש אמרה לו ללא הרף על אהבתה אליו, עוד מדרגה ובה היא נזכרת בשמחה שהרגישה שעכשיו הופכת לעצב אחד גדול ומדכא,
במדרגה הנוספת היא נזכרת בפעם הראשונה, הפעם בה הוא שאל אותה אם יש לה רגשות אליו והיא, בפעם הראשונה, התוודתה בפני אדם שהיא אוהבת על רגשותייה,
מדרגה הבאה היא נזכרת בהתלהבות ובשמחה, באין סוף פעמים בו אמרה לו אני אוהבת אותך, אני אוהבת אותך ככ.
במדרגה הזו- היא תיפול.
^במדרגה הזו הכאב היה כה חד עד שהחליטה להרים ידיים. אהבתה לעולם לא תתממש, אין לה למה לחיות, העצב הוא זה שזורם בעורקייה ודמעותייה הם אחוז המים בגופה, גופה ריק מכל שמחה והיא כבר מיואשת.
חסרת כוחות היא נופלת אל האפלה, אלו היו מדרגות המוות והאיש הבלתי רגיל הוא לא אחר מאשר השטן ששמע לליבה והוביל אותה אל מקום מבטחים בו לא תרגיש יותר כאב, אל המוות.
ועכשיו היא רוח, הכאב כבר לא כאב פיזי, העיניים לא שורפות, הגוף לא כואב, הלסת לא מכאיבה, הלב לא מתכווץ מכאב, הראש לא מתפוצץ ממחשבות ועכשיו היא שלווה. חסרת כאב.
אך זהו השטן, הוא לא מחלק מתנות. היא קיבלה את רצונה ללכת מהחיים, היא קיבלה את רצונה שהמוות יקבל את פנייה, אך זה לא הסוף.

בתור רוח היא מלווה אדם מהחיים, והוא, לא אחר מאשר זה שהיא אוהבת. היא תראה אותו כל יום כל שעה כל דקה וכל שנייה עם זו שהוא אוהב, היא תשמע אותו צוחק ולא איתה.
היא תראה אותו מחבק, ולא אותה.
היא תראה אותו רוקד ולא איתה.
היא תראה אותו מנשק ולא אותה.
לעולם המילים " אני אוהב אותך" לא יהיו מכוונות אלייה.
גם כשהיא בוחרת במוות הכאב לא עוזב.
נשמה תוהה בים של צללים וחשכה וללא קרן של אור, ותקווה לא תגיע לעולם.
אולי, יום יבוא ותפגוש ברוח אשר יהיה בכוחו להאיר את ליבה ואז, היא תכיר בשלווה אמיתית.