I want to be the reason to your happiness

הוא לקח את ליבה החשוף, שבר אותו לנגד עיניה והלך לו.
היא הסתכלה על החלל הריק שנותר במקום הלב האדמדם והותירה לעצמה לבכות בשקט, כי היא אהבה אותו, היא באמת אהבה אותו.
״היי, למה את בוכה?״ התיישב לצידה הידיד הכי טוב שלה.
״הוא לקח את ליבי, ריסק אותו בפניי וברח, ואני בוכה פה, אין לי לב, אני אוהבת אותו״ היא מרכינה ראשה והוא מלטף את שיערה.
״אפשר להיות כנה איתך?" הוא חושש, מהסס טיפה ולא מחכה לתשובה- ״אני כבר המון זמן רציתי להגיד לך את זה, בבקשה אל תברחי… אבל, אני אוהב אותך ותמיד אוהב אם רק תיתני לי הזדמנות״ הוא מסתכל בעיניה הבוהקות ומחייך חיוך מבויש.
״אין לי לב להרגיש, אני לא יודעת מה להגיד״ היא ממלמלת.
״הנה, קחי את שלי״ הוא ממהר להוציא את ליבו הטהור והאדום ומושיט לה.
היא מסתכלת על ליבו במבט מופתע ולאחר מכן עליו- ״אתה בטוח?״.
״בטח״ הוא מקרב אליה את ליבו יותר.
היא לוקחת את הלב ושמה אותו בחלל הריק שלה. היא מחייכת אליו ואומרת בהתלהבות- ״אני.. אני מרגישה שוב!!״.
הוא שמח בשבילה. שמח כל כך. ובאותו הזמן גם אוהב אותה יותר.
״זהו, עכשיו נוכל לדבר עוד ואני אגיד לך כמה אני אוהב אותך, ותוכלי להרגיש הכל״ הוא מתלהב ולוקח את ידיה הקרות אליו, מלטף אותן.
״אני לא יכולה, אני חייבת ללכת״ היא מרפה מאחיזת ידיו, קמה, מנקה את בגדיה מאבק המדרכה ומחייכת אליו.
״מה? לאן?״ הוא קם אחריה.
״אליו.. אני חייבת ללכת אליו.. אני אוהבת אותו כל כך״ היא מחבקת אותו ומותירה אותו לבד, ללא לב.
והוא? הוא שמח שהיא שמחה. אבל הוא היה שמח יותר אם הוא היה הסיבה לכך.